תפ"ח 10788-05-14

תקציר

מדינת ישראל הגישה כתב אישום נגד שלושה נאשמים: חמית ואידי (עצור), איימן והיידי, המאשימים אותם בעבירות שונות הקשורות לרצח כאמל אבו מור. האישום הראשון בכתב האישום מייחס את הרצח לחמית ואידי וערפאת וחידי (שאינו נאשם בפרשה זו), וכן עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ושיבוש הליכי משפט. בינתיים, האישום השני מייחס לאיימן והיידי סיוע למעשה ושיבוש הליכי משפט. בסיום טיעוני התביעה, בחן בית המשפט האם יש לזכות את הנאשמים בעילה של "אין תשובה לאשמה". בכתב האישום נטען כי הנאשמים נסעו יחד למקום הרצח ברחובות והיו עדים לרצח. עם זאת, ראיות התביעה לא הצליחו לבסס לכאורה את אשמתו של נאשם 3. כתב האישום נעדר פירוט ובהירות לגבי העבירות שביצעו הנאשמים, דבר המקשה עליהם לנהל את הגנתם. זאת ועוד, ייחוס התביעה של סיוע וסיוע בדיעבד לנאשם 3 אינו נתמך בראיות מספיקות, שכן אין אינדיקציה למעורבותו בהסרת מדבקות מלוחיות הרכב. באשר לשיבוש הליכי משפט, טענת התביעה מסתמכת במידה רבה על דבריו של ערפאת וחידי בפני מודיע. עם זאת, אמירות אלה הן עמומות ואינן מבססות בבירור את ידיעתו של נאשם 3 על הרצח או את השתתפותו בתיאום גרסאות כוזבות לאירועים. ההגנה טענה כי נאשם 3 התבקש למסור גרסה אמיתית לגבי מקום הימצאו, דבר שאינו יכול להיחשב כשיבוש הליכי משפט. בנוסף, גם הטענה כי נאשם 3 לא דיווח על גרסתו הכוזבת של נאשם אחר אינה נתמכת בראיות ולא הוזכרה בכתב האישום. ככלל, התביעה לא הציגה טיעון משכנע לכאורה נגד נאשם 3 בגין סיוע ושיבוש הליכי משפט. לפיכך, זיכה בית המשפט את נאשם 3 משני האישומים בכתב האישום.