ת"א 10943-11-17

תקציר

השופט קבע כי יש לדחות את טענות התובעים מכמה טעמים. ראשית, ביחס לתביעה 17, אישר השופט את תוקפה של החלטה 1/76, המחלקת את התמורה מהפקעת הקרקע באופן שווה בין בעלי הקרקע, וטען כי התובעים מנועים מלעתור נגדה, לאחר שתמכו בהחלטה בהליך בוררות קודם. עוד קבע השופט כי התביעה לוקה בחסר, שכן התובעים לא הביאו ראיות מספיקות לכך שקרבייב השקיע סכומים עודפים ברכישת הקרקע, והסתמכו במקום זאת על ראיות נסיבתיות לא משכנעות. זאת ועוד, השיהוי בהגשת התביעה, שנמשך שמונה עשורים, גרם לנתבעים נזק ראייתי, שהתובעים לא הצליחו להצדיקו. השופט דחה גם את תביעות 20 ו-22, שעניינן טענות להונאה נגד חברי המושב ומנהל מקרקעי ישראל בנוגע לתשלומי פיצויים פרטניים. השופטת קיבלה את הטענה כי לתובעים לא היה מעמד להגיש תביעות אלה, שכן הם לא הוכיחו כל נזק גוף כתוצאה מהפיצוי הכוזב לכאורה. השופט מצא כי טענות התובעים לא היו מבוססות וחסרות בהירות, וכי חששותיהם לגבי ההשפעה על תביעות הפיצויים שלהם עצמם היו חסרות בסיס. בסיכומו של דבר, הגיעה השופטת למסקנה כי יש לדחות את התביעות, והורתה לתובעים לשאת בהוצאות הנתבעים, בסך של 170 אלף שקל.