סע"ש 79593-01-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי של החלטת בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, סע"ש 79593-01-25, בהתבסס על הנתונים שנמסרו: **הקדמה** החלטה זו דנה בבקשת התובעת, לודמילה שבצוביץ, לחייב את הנתבעים, רפאל סבג וקייטרינג רפאל ובניו בע"מ, בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאותיה. התובעת טוענת כי הנתבעים נוהגים בחוסר תום לב דיוני, וכי אי הפקדת ערובה תסכן אותה ותותיר אותה ללא יכולת גבייה של הוצאות משפט. הנתבעים, מנגד, טוענים כי הבקשה חסרת יסוד וכי הם גוף מבוסס וסולבנטי. **המסגרת הנורמטיבית והעקרונות המשפטיים** 1. **תקנה 116א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991:** תקנה זו קובעת את הסמכות של שופט או רשם בית הדין לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום הוצאות הנתבע, אם הדבר נראה לו. 2. **חריגות בהטלת ערובה על תושב ישראל:** הפסיקה קבעה כי על תושב ישראל, חובת הפקדת ערובה תוטל רק במקרים חריגים ונדירים, בהם מוכח כי התביעה מופרכת וכי לא ניתן יהיה לגבות הוצאות אם ייפסקו. עקרון זה מבטא את הרצון לשמור על פתיחת שערי בית המשפט לכל מתדיין. 3. **סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999:** סעיף זה קובע כי בית המשפט רשאי, לבקשת הנתבע, להורות לחברה שבעלי מניותיה מוגבלים לתת ערובה להוצאות הנתבע. הכלל הוא חיוב חברה בהפקדת ערובה, כאשר הפטור הוא החריג. הרציונל הוא למנוע הסתתרות מאחורי האישיות המשפטית של החברה. החזקה ניתנת לסתירה אם החברה הוכיחה את יכולתה לשלם את ההוצאות, או אם נסיבות העניין אינן מצדיקות חיוב בערובה. 4. **שיקולים נוספים:** * **תום לב דיוני:** בית הדין יכול לשקול את מידת תום הלב של התובע בניהול ההליך. * **סולבנטיות:** נדרשות ראיות ממשיות על מצבה הכלכלי של החברה, נכסיה, זכויותיה וחובותיה. * **אבחנה בין הנתבעים:** כאשר מדובר בחברה ובאדם פרטי, יש לבחון כל אחד מהם בנפרד. **ניתוח ההחלטה ויישום העקרונות** בית הדין (הרשם תומר מנחם אלטוס) דחה את בקשת התובעת לחיוב הנתבעים בהפקדת ערובה, תוך שהוא מסתמך על העקרונות הבאים: 1. **הנתבעת 2 היא חברה ישראלית:** העובדה שהנתבעת 2 היא חברה ישראלית, רשומה וכתובתה ידועה, מחלישה את הצורך הבסיסי בערובה, שכן אין מדובר בגורם זר הדורש אמצעי ביטחון חריגים. 2. **התנהלות דיונית:** בית הדין לא מצא כי הנתבעים נקטו בחוסר תום לב דיוני קיצוני. דחיות הדיונים, בחלקן, היו ביוזמת התובעת עצמה, ולא הוכח שהנתבעים פעלו לסכל את בירור התביעה. 3. **סולבנטיות הנתבעים:** הנתבעים הציגו מסמכים, כולל אישור רואה חשבון ואישור ממשרד העבודה, המעידים על היותה של הנתבעת 2 חברה פעילה, מעסיקה עובדים רבים, ומהווה מפעל חיוני. מסמכים אלו מלמדים על יכולתה של החברה לעמוד בהתחייבויותיה, לרבות אלו הנובעות מההליך המשפטי. הנתבעים גם ציינו כי אין כל טענה או ראיה לקשיים כספיים של הנתבע 1. 4. **אי הבאת ראיות מספקות מצד התובעת:** התובעת לא הצליחה להוכיח או להניח תשתית ראייתית ראשונית לקיומו של חשש כי תביעתה תסוכל עקב חוסר יכולת עתידי של הנתבעים לשאת בהוצאות. 5. **איזון אינטרסים:** בית הדין קבע כי אין הצדקה לחייב חברה פעילה וסולבנטית בהפקדת ערובה, כאשר הטענות הן שנויות במחלוקת עניינית ולא הוכח חשש ממשי לאי גביית הוצאות. 6. **פגם בבקשה – אי הבחנה בין הנתבעים:** בית הדין הדגיש כי הבקשה הוגשה באופן כללי ולא הבחינה בין הנתבע 1 (אדם פרטי) לבין הנתבעת 2 (חברה). פגם זה, כשלעצמו, מהווה עילה לדחיית הבקשה, שכן יש להוכיח עילת חיוב עצמאית לגבי כל אחד מהנתבעים. 7. **התביעה שכנגד:** בית הדין ציין כי התובעת לא התייחסה כלל לתביעה שכנגד, למעמדו של הנתבע כתובע שכנגד, או לסיכויי התביעה שכנגד. 8. **אופי החלטה זו:** בית הדין הדגיש כי הממצאים והקביעות בהחלטה זו הם לכאוריים בלבד, ואינם מהווים קביעה סופית לגבי מהות המחלוקת. **חידושים משפטיים ודגשים** * **הדגשת חוסר הצורך בערובה לגבי חברה ישראלית מבוססת:** ההחלטה מדגישה כי כאשר מדובר בחברה ישראלית, הרשומה, הידועה ובעלת יכולת כלכלית מוכחת, הצורך בהפקדת ערובה פוחת באופן משמעותי. * **חשיבות הראיות הסולבנטיות:** ההחלטה ממחישה את החשיבות של הצגת ראיות ממשיות (כגון אישור רואה חשבון) להוכחת יכולת פירעון, כפי שנקבע בפסיקה. * **פגם בבקשה כללית:** ההחלטה מחדדת את הדרישה להבחין בין נתבעים שונים (חברה ואדם פרטי) בעת הגשת בקשה להפקדת ערובה. * **מידת חוסר תום לב דיוני:** ההחלטה מבהירה כי לא כל עיכוב או דחייה יחשבו כחוסר תום לב המצדיק חיוב בערובה, במיוחד כאשר חלק מהעיכובים נגרמו ביוזמת המבקש. **מסקנה** בית הדין דחה את בקשת התובעת להפקדת ערובה, תוך שהוא קובע כי לא הוכחה תשתית עובדתית או משפטית מספקת המצדיקה חיוב כזה. הוא התבסס על היות הנתבעת חברה ישראלית מבוססת, על היעדר הוכחות לחוסר תום לב דיוני קיצוני, ועל הצגת ראיות למצבה הכלכלי התקין של הנתבעת 2. כמו כן, צוין הפגם בבקשה כללית שלא הבחינה בין הנתבעים.