ע"נ 5183-11-20

תקציר

המשיב, גוף ציבורי, שילם למערער הנכה כספים עבור טיפולי דיאליזה במשך מספר שנים, מה שהביא את המערער למסקנה כי המום הכליתי שלו הוכר כקשור לנכותו. עם זאת, המשיב לא הכיר במום הכליתי ומשכך, תשלומים אלה היו בלתי חוקיים. המערער, חייל משוחרר בעל נכות קשה, תכנן את פעילותו הכלכלית סביב תשלומים אלה והסתמך עליהם. בית המשפט מצא כי החלטת המשיב לנכות תשלומים אלה מקצבת הנכות הכוללת של המערער תגרום נזק משמעותי ובלתי הפיך למערער ולמשפחתו וכי המשיב לא פעל בשקידה בביצוע תשלומים אלה. לפיכך פסק בית המשפט לטובת המערערת, בקובעו כי החלטת המשיב מבוטלת וכי אין הם זכאים לקזז את הסכומים ששולמו ביתר בגין טיפולי דיאליזה. תחת זאת, חויב המשיב להשיב למערער סך של 58,073 ₪ בגין שעות ליווי נוספות, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. פסק דין זה, נימק בית המשפט, היה מוצדק כדי להימנע מגרימת עוול למערער, תוך הגנה על משאביו הכספיים של הציבור.