עמ"נ 8393-03-16

תקציר

מדובר בפסקי דין של מספר פסקי דין שנדונו בנוגע לארנונה שנגבתה מרכבת ישראל על ידי מספר רשויות מקומיות, ביחס לתחנות רכבת שונות. בכל המקרים טענה רכבת ישראל כי השטחים המדוברים נופלים תחת הגדרת "רחוב" כמפורט בסעיף 269 לפקודת העיריות, ולכן הם פטורים מארנונה. במקרים של תחנה מרכזית, תחנת פאתי מודיעין ותחנת רמלה, פסקו בתי המשפט לטובת העיריות ונגד רכבת ישראל, בקובעו כי השטחים המדוברים אינם נופלים תחת ההגדרה של "רחוב", ולכן חלים עליהם ארנונה. במקרה של תחנת רכבת דרום השרון, פסק בית המשפט לטובת רכבת ישראל, וקבע כי מתקני השליטה והבקרה הם חלק בלתי נפרד מהרכבת, ולכן פטורים מארנונה. במקרה של עת"ם רמלה טענו ברכבת ישראל כי הסכם פשרה שנחתם בינם לבין עיריית רמלה, פוטר אותם מתשלום היטלי פיתוח עבור השטחים המדוברים. בית המשפט דחה טענה זו בקובעו כי ההסכם מתייחס רק לתחנת הרכבת הישנה, ואינו מכסה כל בנייה נוספת. לפיכך נדחתה העתירה, ורכבת ישראל חויבה לשלם לעירייה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. ככלל, פסקי הדין מחזקים את סמכותן של רשויות מקומיות לגבות ארנונה על שטחי רכבת שאינם נופלים תחת ההגדרה של "רחוב", תוך הבהרת גבולותיו של מה שיכול להיחשב "רחוב" על פי החוק, ובמקרה אחד, מאשרים כי מתקני בקרה מסוימים הם אכן חלק מהרכבת, ובכך פטור ממס.