ע"פ 6202/10

תקציר

בפסק דין מיום 15.3.2011 התיר השופט י' דנציגר, בתמיכת השופטים מ' נאור וי' עמית, ערעור על הטלת עונש חמור יותר על משיב שהורשע בעבירות נגד קורבן קשיש. בפסק הדין נמתחה ביקורת על בית המשפט המחוזי על כך שהוא מקל יתר על המידה לאור חומרת העבירות והנסיבות, במיוחד במקרים המכוונים לקשישים. בצטטם מקרים דומים הדגישו השופטים את הצורך בענישה מרתיעה כדי להגן על אוכלוסיות חלשות. פסק הדין הדגיש פסקי דין קודמים כמו פרשות אלייב, וונדמו ותורג'מן, שהדגישו את החשיבות של הטלת עונשים קשים על עבירות שוד נגד קשישים. טענות המשיב להקלה בעונש, בשל גילו הצעיר והיעדר עבר פלילי, לא נמצאו מספיקות כדי להצדיק הקלה בעונש. בית המשפט ציין כי מעשיו של המשיב, לרבות שימוש בסכין והפעלת לחץ נפשי על המתלוננת, מעידים על אלימות משמעותית. למרות שלא נגרם נזק פיזי, הנזק הנפשי והנפשי הוגדר כחמור. ערכאת הערעור קבעה את העונש על 42 חודשי מאסר, המשקפים את העיקרון לפיו הענישה צריכה להתאים לחומרת העבירה, תוך מתן הרתעה מספקת והכרה בהשפעה החברתית של עבירות אלה. פסק הדין מחזק את עמדת הרשות השופטת בנוגע להגנה על קשישים באמצעות החמרת הענישה במקרים דומים.