רע"פ 1871/12

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתיק תקיפה מינית. המבקש, שעבד כמדריך במרכז לבריאות הנפש, הורשע בבית משפט השלום בשלוש עבירות של מעשה מגונה במטופל. המבקש ערער על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, בטענה כי הימנעותה של הערכאה הנמוכה יותר מלהורות על עיון ברשומה הרפואית של הנפגע פוגעת בהגנתו. הרוב בבית המשפט המחוזי פסק לטובת המבקש, הורה על העברת החומר הרפואי והותיר את ההחלטה אם לזמן עד מומחה למבקש. לאחר שהמבקש לא השיב להודעות בית המשפט ולא התייצב לדיון שנקבע, הוחזר התיק לבית המשפט המחוזי. בסופו של דבר זיכה בית המשפט המחוזי את המבקש משני סעיפים של מעשה מגונה, אך הרשיע אותו באחד מהם. בית המשפט גם הפחית את עונשו לשישה חודשי מאסר. לאחר מכן הגיש המבקש ערעור שני, וביקש זיכוי מוחלט או עונש מופחת נוסף. עם זאת, הבקשה נדחתה, שכן בית המשפט לא מצא שאלות משפטיות בעלות חשיבות ציבורית המצדיקות ערעור נוסף. בית המשפט הדגיש כי ככלל הוא אינו מתערב בקביעות מהימנות של ערכאות נמוכות יותר, במיוחד במקרה זה בו בית משפט השלום שקל בכובד ראש את עדותה של המתלוננת, תוך התחשבות במצבה הנפשי. החלטת בית המשפט המחוזי התבססה גם על עדויות נוספות שתמכו בגרסתו של הקורבן. באשר לטענות המבקש בנוגע לחומר החקירה, ציין בית המשפט כי המבקש בזבז את ההזדמנות לקבל חומר נוסף והתעלם מהחלטות בית המשפט. בית המשפט הגיע למסקנה כי טענות המבקש חסרות שחר ואינן מצדיקות התערבות נוספת. לבסוף, בית המשפט מצא כי העונש הולם ועולה בקנה אחד עם מדיניות הענישה שנקבעה. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור ללא תגובת המשיב, והותירה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי על כנו.