ת"א 40832-03-11

תקציר

פסק הדין דן במחלוקת על תשלום ארנונה (ארנונה) בגין חניונים, המוחזקים על ידי נאשמים 1 ו-2 ומנוהלים על ידי נאשם 3. הנתבעים טענו כי לא קיבלו הודעות על שומת ארנונה ולכן החוב לא חולט. בית המשפט מצא כי הנתבעים אכן קיבלו את השומות והיו מודעים לחוב, ומאחר שלא ערערו על שומת הארנונה, היא הפכה לחלוטה. בית המשפט דחה גם את טענות הנתבעים בדבר סופיות החוב, וכן את תביעתם לקיזוז כנגד הוצאות פינוי המתחם. לפיכך נקבע כי הנתבעים 1 ו-2 יישאו במלוא חוב הארנונה. בנוסף, קבע בית המשפט כי נתבע 3, בהיותו בעל השליטה, אחראי לחובם של נתבעים 1 ו-2, שכן הם הפסיקו את פעילותם והעבירו אליו את נכסיהם ללא תמורה. החלטה זו מתבססת על חוק ההסדרים ופקודת מס הכנסה, המאפשרים גביית חובות ארנונה סופיים מבעלי שליטה בתנאים מסוימים. מאחר והתקיימו כל התנאים במקרה זה, והנתבעים לא הביאו כל ראיה לכך, פסק בית המשפט לטובת התובע. אשר על כן, התביעה מתקבלת והנתבעים מחויבים לשלם את הארנונה בצירוף הוצאות התובעת, בסך 30,000 ₪.