ת"א 54935-05-19

תקציר

התיק נסוב סביב הקביעה האם הנתבע, הטוען כי התגורר ברציפות עם סבתו בדירתה בדיור הציבורי, זכאי למעמד של "דייר ממשיך" לאחר מותה. התובעת, חברת דיור ציבורי, מבקשת לפנות את הנתבע בטענה כי הוא אינו זכאי להיות דייר ממשיך ועליו לפנות את הדירה. החוק קובע כי על מנת להיות מוכר כדייר ממשיך, על היחיד להתגורר עם הדייר הזכאי (במקרה זה, הסבתא) לפחות שלוש שנים לפני פטירתו. על הנתבע, שהיה קטין במשך רוב התקופה הרלוונטית, מוטל נטל ההוכחה להוכיח את מקום מגוריו הרציף. בית המשפט בוחן את הראיות שהוצגו על ידי שני הצדדים. מביקורי מעגלים – בדיקות מנהליות שנערכו על ידי החברה המשכנת – עולה כי הסבתא התגוררה לבדה בתקופה המדוברת. עם זאת, הנאשם מביא עדויות של עדים שונים, בהם עובדי ציבור, מורים ושכנים, התומכים כולם בטענתו כי גדל וחי עם סבתו. בנוסף, הוא מספק מסמכים, חלקם מהצבא, המאששים את גרסתו לאירועים. בית המשפט קובע כי ביקורי החוג לא נערכו בקפדנות או באופן עצמאי ומסתמך על דברי התושבים ללא חקירה נוספת. יתר על כן, הן אינן משקפות נאמנה את המצב העובדתי, במיוחד בהתחשב בכך שהרכז לא רשם את מקום מגוריו של הנתבע למרות טענות סבתו. בסופו של דבר, בית המשפט שוכנע מטענת הנאשם ומראיותיו כי התגורר עם סבתו לפני ואחרי המועד הקובע. משכך, נקבע כי הוא זכאי למעמד של דייר ממשיך. תביעת הפינוי נדחית, וזכותו של הנתבע להישאר בדירה נשמרת. באשר לתביעה הכספית, היא נדחית על מנת לאפשר לנתבעת להציג לתובע חישובי שכר דירה מעודכנים. שני הצדדים יישאו בהוצאותיהם המשפטיות, בהתחשב בכך שהנתבע ומשפחתו לא קבעו את מגוריו בדירה באופן רשמי.