ת"א 23291-06-21

תקציר

השופט קבע כי טענות הנתבעים נגד הבנק משוללות כל יסוד. הנתבעים לא הוכיחו כי הבנק פעל בכוונה רעה, ואף לא הוכיחו כל נזק כספי או אחר כתוצאה מהסדר החוב. גם טענת הנתבעים כי אולצו לחתום על מסמכים, לרבות כתבי ערבות, נדחתה. השופטת קיבלה את טענת הבנק כי לנתבעים ניתנו הסברים ראויים וכי הם הבינו את משמעות המסמכים עליהם חתמו. טענת הנתבעים כי חתמו על מסמכים ריקים הייתה עמומה וסותרת טענות אחרות, ולכן נדחתה. השופטת דחתה גם את הטענה כי עובדי הבנק ניהלו את החשבונות לבדם ופעלו ללא אישור, וקבעה כי עדותו של הנתבע נעדרה תום לב ואינה הגיונית. הנתבעים זנחו חלק מטענותיהם, לרבות הטענה כי הבנק התנה את שירותיו ברכישת שירותים אחרים, וגם אלה נדחו. השופט ציין כי פעולות הבנק היו סבירות וכי הנתבעים חתמו על כתבי ערבות לחובות הנתבע. גם הטענה לריבית ועמלות מופרזות נדחתה מחוסר ראיות. לבסוף, השופט הורה לנתבע לשלם לתובע סכומים שונים, לרבות אגרת בית משפט ושכר טרחת עורך דין, בשלושה מקרים נפרדים.