ע"פ 7148/98

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין. פסק הדין המדובר נובע ממחלוקת בין בעלי נכסים שכנים בנוגע לפרויקט בנייה במקרקעין של המבקשים. המשיבים תבעו במקור צו מניעה, שהוביל להסכם פשרה שהתווה הגבלות על הבנייה. עם זאת, המשיבים חזרו לבית המשפט וטענו כי המבקשים הפרו את ההסכם. בית משפט השלום פסק לטובת המשיבים והורה למבקשים להרוס חלקים מבנייתם. לאחר מכן ערערו המבקשים לבית המשפט המחוזי, שדחה את ערעורם. בעקבות זאת הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי וביקשו עיכוב ביצוע. בבקשתם טענו כי ההריסה המיידית תגרום להם נזק בלתי הפיך, בעוד שלמשיבים לא ייגרם נזק משמעותי מעיכוב. הם גם טענו לסיכויי הצלחה טובים בערעור, שכן פסקי הדין הקודמים פירשו לא נכון את הסכם הפשרה. מנגד, המשיבים התנגדו לשהות, בטענה כי המבקשים נוקטים בטקטיקות שיהוי וכי נזקם של המבקשים הוא כלכלי בעיקרו. פסק הדין, שניתן על ידי השופטת ש' אדוט, מקבל את הבקשה לעיכוב ביצוע. בהכירו בכך שסיכוייהם של המבקשים לקבל רשות ערעור קלושים, אך פסק הדין מציין כי תביעתם אינה חסרת שחר. עוד היא מכירה בכך שהנזק שייגרם למבקשים כתוצאה מההריסה יהיה חמור יותר מזה שייגרם למשיבים בשל השיהוי. לפיכך, מורה השופט אדוט על עיכוב ביצוע, עד להגשת בקשת רשות ערעור. פסק דין זה מהווה איזון בין האינטרסים של הצדדים, ומבטיח כי לא ייגרם נזק בלתי הפיך למי מהצדדים טרם דיון מלא בערעור.