בש"פ 946/17

תקציר

בית המשפט החליט שלא להיעתר לבקשת המערער לערעור שלישי. ערעורים בגלגול שלישי הם נדירים ביותר, ומקרה זה אינו מציג את הנסיבות יוצאות הדופן הנדרשות כדי להצדיק זאת. הדיון התמקד בשתי טענות עיקריות שהעלה המערער. הטענה הראשונה נוגעת להיקפה של הצהרת תובע לפי סעיף 17(ד) לחוק המעצרים, המאפשר להאריך את מעצרו של חשוד בטרם יוגש נגדו כתב אישום. המערער התווכח האם ניתן להחיל הארכה זו על כל התיקים שנפתחו נגדו. עם זאת, בית המשפט הבהיר את תכליתו של סעיף זה, הבחין אותו ממעצר רגיל והדגיש את לוח הזמנים הייחודי אליו הוא עוסק. הדגש הוא על הכנת כתב אישום וחזקת החפות, בחלון זמן מוגבל של עד חמישה ימים. במקרה זה, מצא בית המשפט כי החלטות המעצר הקודמות שקלו עילות מעצר שונות ונבחנו לגופן, בהתאם לתכלית של מעצר ביניים. הטענה השנייה התייחסה לרשות המקומית ולטענת המערער כי חלק מהתיקים היו צריכים להישאר בבית משפט השלום בפתח תקווה. בית המשפט קבע כי טענה זו נעדרת שחר, שכן היא מבוססת על עובדות קונקרטיות ושכל ישר. החריג לכלל הסמכות המקומית – סעיף 3(ב)(2) לחוק המעצרים – הוחל, שכן התיקים אוחדו לצורך הגשת כתב אישום, החלטה שאושרה על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים. בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטה זו, במיוחד בהתחשב ביעילות ובהגינות של שמיעת כל התיקים בבית משפט אחד. נוכח אופיין התיאורטי של השאלות שהועלו והיעדר קשיים מהותיים בהחלטות הערכאות הנמוכות, נדחתה בקשת הערעור.