מ"ת 40231-12-10

תקציר

השופט פותח בהתוויית התקדים המשפטי למעצר חשודים לפני משפטם, המחייב עיון בחומר החקירה הקיים כדי להעריך את הסבירות להוכחת אשמת הנאשמים בתום המשפט. תיק החקירה ורישומי החקירה הועברו לעיון בית המשפט. השופט מציין כי כל הנאשמים נעצרו במהלך האירוע או בסמוך לאחריו, ומדגיש את הנטל המוטל על הנאשמים לספק הסבר מניח את הדעת להימצאותם בזירת הפשע או בסמוך לה. השופט מציין כי הנאשמים מימשו את זכות השתיקה שלהם בחקירה, אשר בשילוב עם הראיות הקיימות אינן תומכות בהסבר תמים לנוכחותם. השופט בוחן גם את נסיבות האירועים, לרבות ביקורים שקדמו לפריצה, שימוש בהסוואה ותוכן תיק שנמצא במהלך הפריצה, דבר המצביע על תכנון ותיאום. באשר לטענות בדבר היעדר ראיות ישירות, השופט מוצא תשתית ראייתית מספקת לביסוס סבירות סבירה להרשעה, דבר המרמז על קשירת קשר בין הנאשמים. השופט בוחן את ההתנגדות למעצר המיוחסת לנאשמים ומגיע למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה להתנגדות נגד חלק מהם. לאחר מכן פונה השופט לסוגיית עילות המעצר, תוך בחינת מהות העבירה ועברם של העבריינים. השופט מכיר בהיעדר תחכום בעבירות הרכוש, אך מדגיש את האופי המאורגן של הפשע ואת מספר האנשים המעורבים, דבר המהווה סכנה לשלום הציבור. השופט מפרט את העבר הפלילי של הנאשמים, החל מהרשעות קודמות בעבירות רכוש ועד שיבוש הליכי משפט ואיומים. השופט מסכם כי עילות המעצר מחוזקות בעברם של הנאשמים, אך שונות בחומרתן בין הנאשמים. השופט בוחן את האפשרות לשחרר את הנאשמים בערבות, בוחן את נסיבותיהם הפרטניות ואת עוצמת הראיות נגדם. השופט מחליט כי חלק מהנאשמים מהווים סכנה מספקת לחברה עד תום ההליכים. אלה כוללים את אייבי, ביטון, בן חמו, דוידוב ויצמן, בשל תפקידם בפריצה והסיכון לחזרתיות. עם זאת, השופט הורה על מעצר בית לגבאי ומיארה, בהתחשב במעורבותם הפחותה יחסית וברישומם הפלילי. השופט מדגיש כי המעצר משרת תכלית מונעת ומורה לעצור את קיסוס, ביטון, בן חמו, דוידוב ויצמן עד תום ההליכים. עניינו של גבאי נדחה עד לקבלת תסקיר מבחן, ואילו מיארה תשוחרר בתנאים מסוימים.