סע"ש 28140-11-17

תקציר

העובדת המדוברת, שעבדה בתפקיד בכיר בניהול כספים במשרד עורכי פטנטים, פוטרה לאחר שהתברר כי דיווחה על שעות עבודה כוזבות ותבעה גמול שעות נוספות לו אינה זכאית. החברה הגישה נגדה תביעה להשבת התשלומים העודפים, שבית המשפט אישר במידה רבה. השופטת קיבלה את גרסת החברה, לפיה העובדת דיווחה במרמה על שעות שלא עבדה, לרבות בזמן שהייתה בחופשה או מחלה, וקיבלה שכר בהתאם. הראיות שהוצגו, לרבות עדויות המעסיק וחוקר חיצוני, תמכו בטענת החברה כי העובדת הפרה את האמון שניתן בה, והסבריה לכך לא היו משכנעים. השופטת הדגישה כי מעמדה של העובדת מחייב אותה לנהוג ביושרה, במיוחד לאור האופי הרגיש של עבודתה והאמון הרב שהחברה משקיעה בה. מעשיה לא היו טעות חד פעמית אלא מהלך התנהלות ממושך. עם זאת, השופטת לא קיבלה את טענת החברה כי על העובדת להחזיר את התשלומים שקיבלה עבור הוצאות הנסיעה, בהתחשב בכך שהחברה עצמה לא בדקה הוצאות אלה בזמן אמת ונשאה באחריות מסוימת למצב. בהתייחסה להליך הפיטורים קבעה השופטת כי לא היו פיטורים שלא כדין שכן העובדת זומנה לבירור ולשימוע לפני פיטורים, ולחברה שמורה הזכות לדחות את הסבריה ולהמשיך בפיטורים. באשר לפיצויי הפיטורים של העובד, קבעה השופטת כי אמנם הפיטורים עצמם מהווים עונש, אך מעשיו של העובד היו כה חמורים עד כי הם מצדיקים סנקציה נוספת. העובדת ביצעה הפרת משמעת ואמון חמורה, ומעמדה ואופי העסקתה הממושך העצימו את החומרה. לפיכך קבעה השופטת כי יש לשלול מהעובדת לא רק פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, אלא גם 50% מפיצויי הפיטורים שלה. 50% הנותרים מפיצויי הפיטורים שלה יישארו בקופת הגמל שלה. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, והעובדת נדרשה לשלם לחברה 222,722 שקל, כולל ריבית, כהחזר השכר המופרז שקיבלה.