תלה"מ 33675-02-21

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה לביטול תשלומי מזונות ילדים של אב שהתגרש מאשתו. התביעה התמקדה בשני ילדים, בן ובת. בהסכם הגירושין שנחתם בין בני הזוג לשעבר נקבע כי האב ישלם מזונות בסך 3,000 שקל מדי חודש עד להגיעם של הבת לגיל 21, כאשר הבן היה מעל גיל 18 בעת ההסכם. בית המשפט קיבל את הטענה בעניין הבת אך דחה אותה בעניינו של הבן. בעניינה של הבת קבעה השופטת כי שינוי מקום מגוריה של הבת, יחד עם נסיבות נוספות, מהווים שינוי נסיבות מהותי. הבת עברה לגור עם האב, ומאחר שהוא כבר נשא בהוצאותיה, המשך קבלת תשלומי המזונות על ידי האם יביא לכפל תשלום. שינוי מהותי זה הצדיק את ביטול חובת המזונות של האב כלפי הבת, במיוחד כאשר תשלום המזונות היה צמוד למגורי הבת אצל האם. בנוסף, קבע השופט כי האב לא הביא ראיות מספיקות לשינוי מהותי במצבו הכלכלי כדי להצדיק שינוי בתשלומי המזונות עבור הבן. לדברי השופטת, טענת האב בדבר מצבו הרפואי והשפעתה על הכנסותיו מהווה הרחבה של טענותיו הקודמות ולכן אינה קבילה. מאחר שהאב לא פעל לפי ההליך הנדרש לתיקון תביעתו, נמנע מהאם לסתור ראיה חדשה זו. כתוצאה מכך, חובת האב לשלם מזונות עבור הבן נותרה בתוקף עד שמלאו לבת 21, ואילו חובתו למזונות הבת בוטלה מרגע שעברה לגור עמו. כמו כן, השופטת השאירה את ההחלטה בדבר החזר תשלומי המזונות ששילם האב עבור הבת בארבעת החודשים הראשונים של שנת 2021 לשיקול דעתה. בהתחשב בהשפעה על רווחתן של האם והבת, החליטה השופטת שלא להחזיר תשלומים אלה לאב. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות.