ע"ע 1173/00

תקציר

התיק של יעד ליטל סובב סביב פיטוריו של עובד, מר סגל, והליך הבוררות שבא בעקבותיו. סגל עבד כמנהל עבודה בחברת לחמנו שנסגרה בשנת 1997. היה הסכם קיבוצי שהבטיח את העסקתם של עובדים קבועים במפעליה השונים של אסם. מחלוקת בנוגע להמשך העסקתו של סגל הובילה לבוררות, כפי שנקבע בהסכם הקיבוצי. הבורר החליט להפסיק את יחסי העבודה בין אסם לסגל. סגל פנה לבית הדין האזורי בבקשה לבטל את פסק הבוררות, אך נדחה בטענה שאינו צד לבוררות. התיק הגיע לבית המשפט העליון כדי לקבוע אם לסגל יש מעמד משפטי לערער על פסק הבוררות. בית המשפט העליון, בראשות המשנה לנשיאה אלישבע ברק, דן במעמדם המשפטי של עובדים בהליכי בוררות הנגזרים מהסכמים קיבוציים. בית הדין בחן בהרחבה את פסיקותיהם הקודמות של בית המשפט העליון ובית הדין לעבודה בנוגע למעמד המשפטי, תוך הדגשת חשיבותו של שלטון החוק והאינטרס הישיר והמהותי של העובד בתוצאה. פסק הדין הדגיש גם את אופיים הקיבוצי של משפט העבודה ואת תפקידם של ארגוני העובדים בייצוג העובדים. בית המשפט הגיע למסקנה כי לסגל היה אינטרס אמיתי וישיר בבוררות, שעסקה בפיטוריו. עם זאת, ההסכם הקיבוצי, המהווה את הבסיס להליך הבוררות, מחייב את העובד לבוררות "קיבוצית". לפיכך, היה על סגל לפנות תחילה לארגון העובדים בבקשה לערער על פסק הבוררות. מאחר שלא מיצה אפשרות זו, החליט בית המשפט כי לסגל אין מעמד עצמאי לבקש את ביטול פסק הבוררות. ההתמקדות באופי הקיבוצי של משפט העבודה ובזכותו של העובד לפנות לארגון העובדים מייצגת גישה מאוזנת, המבטיחה הן את זכויות הפרט והן את תקינות המשא ומתן הקיבוצי.