תמ"ש 24330-05-16

תקציר

בית המשפט מצא כי תביעת התובע, שהוגשה 24 שנים לאחר הגשת עילת התביעה, לא נתמכה בראיות מספיקות. התביעה נגעה להסכם לכאורה בין התובע לבין אמו המנוחה, לפיו היא תעביר לו את הבעלות בשתי דירות, בתנאי שישלם עבור רכישתן. אמנם לא חלפה תקופת ההתיישנות, אך השיהוי בהגשת התביעה לא היה מוצדק. זאת ועוד, התובע לא הצליח להוכיח כי הדירות אינן חלק מעיזבון אמו. סמכות השיפוט בתיק נתונה לבית המשפט לענייני משפחה בשל אופיו כסכסוך ירושה. ראיות התובע בנוגע לתשלומים עבור הדירות לא היו מספיקות, שכן הוא לא סיפק דפי בנק מהתקופה הרלוונטית ולא הסביר כראוי את מקור הכספים. בנוסף, התובע לא תמך בטענתו לתשלום מס רכישה, ועדויות התובע ועדיו לא ביססו את גרסתו לאירועים. מנגד, מעדויות הנתבעים עולה כי האם נקלעה לקשיים כלכליים ולא היו לה אמצעים לרכוש את הדירות. בית המשפט שוכנע כי האם לא שילמה דמי שכירות או מיסים וכי התובע לא סייע לה לשלם את חובותיה. גם מעשיו של התובע לאורך השנים לא שיקפו את בעלותו הנטענת על הדירות. מאחר שהתובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו, התביעה נדחתה. התובע חויב לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 18,000 ₪.