ת"פ 38775-01-13

תקציר

הנאשם הואשם במספר עבירות, בהן סיכון חיי אדם, עדות שקר, קבלת שירות במרמה ונהיגה בזמן פסילה וללא ביטוח. המחלוקת העיקרית נגעה לזהותו של נהג הרכב השכור שהמשטרה רדפה אחריו. השוטר שרדף אחרי הנאשם ועצר אותו העיד כי זיהה את הנאשם כנהג הן במהלך המרדף והן בעת המעצר, וכי הנאשם הוא האדם שראה נוהג באופן חשוד לפני המרדף. ההגנה טענה כי השוטר טעה טעות כנה בזיהוי, וכי הנאשם אינו הנהג. השופט קיבל את עדותו של קצין המשטרה כאמינה ואמינה, וקבע כי הנאשם אכן נהג ברכב. השופט ציין כי לקצין היו מספר הזדמנויות לזהות את הנאשם, הן לפני המרדף והן במהלכו, וכי טענות הנאשם בדבר טעותו הנטענת של הקצין אינן משכנעות. עוד קבעה השופטת כי הנאשם שיקר באשר לזהות הנהג בפועל ולנסיבות יום האירוע, וכי גרסתו לאירועים הייתה רצופה סתירות וסתירות וחוסר עקביות. באשר לאישום של סיכון חיי אדם, קיבלה השופטת את גרסתו של קצין המשטרה את המרדף ואת האופן המסוכן בו נהג הנאשם, אשר נתמכה גם בראיות אחרות. השופט קבע כי הנאשם ביצע את העבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. השופט הרשיע את הנאשם גם באישומים האחרים, בהם נהיגה בזמן פסילה וללא ביטוח, קבלת שירות במרמה (השכרת רכב מאוויס באמצעות רישיון נהיגה פסול) ועדות שקר הנוגעת להפקדת תצהיר כוזב הטוען לאובדן רישיון הנהיגה. בגין האישום השני, שכלל פריצה וגרימת נזק בזדון, זיכה השופט את הנאשם מחמת ספק סביר. עם זאת, השופט הרשיע אותו בהחזקת רכוש החשוד כגנוב, בהתבסס על כך שקופה רושמת שהושלכה מרכבו של הנאשם במהלך המרדף נמצאה כגנובה מבית עסק ארבעה ימים קודם לכן. השופט קבע כי הסברו של הנאשם להימצאות הקופה במכוניתו אינו משכנע, וכי אופי הנכס והנסיבות מצביעות על כך שהוא נגנב. עוד ציין השופט כי לנאשם ניתנה הזדמנות סבירה להתגונן מפני אישום זה. לסיכום, הרשיע השופט את הנאשם באישום הראשון, שכלל סיכון חיי אדם, עדות שקר, קבלת דבר במרמה ונהיגה בזמן פסילה וללא ביטוח. הנאשם זוכה מהאישום השני מחמת הספק, אך הורשע בהחזקת רכוש החשוד כגנוב. פסק הדין ניתן ב-11 בספטמבר 2013.