ת"א 6087-10-16

תקציר

החלטת בית המשפט נסובה סביב פרשנותו של סעיף 6א לחוק הפיצויים בדבר מינוי מומחים רפואיים לקביעת דרגת הנכות במקרים של פגיעה. הנתבע טען כי אין להעניק לתובע את הזכות שבית המשפט ימנה מומחים רפואיים משום שהדרך לקביעת נכות כנפגע עבודה באמצעות חוק הביטוח הלאומי עומדת לרשותם. עם זאת, בית המשפט קבע כי על פי פסיקה קודמת, הנפגע אינו נדרש למצות את ההליכים לפי חוק הביטוח הלאומי, ובחירה בדרך אחת על פני האחרת נתונה לשיקול דעתו הבלעדי של התובע. אם לא נקבעה נכות לצמיתות על פי דין, שומרת לתובעת על זכותה למנות מומחים לפי סעיף 6א לחוק הפיצויים. במקרה הספציפי, נכותו הצמיתה של התובע נקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי לאחר השלמת חוות הדעת הרפואיות, למרות שלא הוגשו לבית המשפט בשל שיהוי הנתבע בתשלום שכר טרחת המומחים. בית המשפט מצא כי התנהלותו של התובע לא הייתה טקטית או פסולה, שכן זכותו לבחור את המסלול המשפטי. מנגד, ניסיונו של הנאשם למנוע את הגשת חוות הדעת היה טקטי ולא מוצדק. לפיכך, קבע בית המשפט כי המועד הרלוונטי לקביעה הוא מועד השלמת חוות הדעת, שקדם להחלטת הנכות הצמיתה. כתוצאה מכך, בית המשפט הסיר את עיכוב הביצוע והורה למומחים להגיש את חוות דעתם לבית המשפט. לאחר מכן ניתנו לתובע 21 יום להגיש תסקיר מטעמם, ולאחר מכן 21 יום לתגובת הנתבע, מה שאיפשר דיון מהותי במועד שנקבע. ההחלטה התקבלה בהיעדרם של הצדדים ולא הייתה אמורה להיות משותפת ישירות עם המומחים.