ת"א 1726/09

תקציר

מדובר בתביעת רשלנות מקצועית שהגישה פלדום פיינגולד מתכות, שותפות העוסקת ביבוא והפצה של מתכות, נגד ארנון גיצלטר, אחד היועצים המשפטיים של החברה. פלדום הלוותה כסף לאלי רייפמן, ממייסדי אמבלייז, חברה הנסחרת בבורסה בלונדון, לצרכיו העסקיים האישיים של רייפמן. ההלוואה הייתה אמורה להיות מובטחת כנגד זכויותיו של רייפמן במניות בחברת פלדה פולנית, הוטה פוקוי. גיצלטר, כנאמן של רייפמן, אישר בכתב כי מניות אלה אינן משועבדות וניתן להשתמש בהן כבטוחה. עם זאת, המניות כבר שועבדו לצד שלישי, צבי ויליגר, וגיצלטר רשם את המשכון בעצמו. פלדום טענה כי היא מסתמכת על המצג של גיצלטר לפיו המניות אינן משועבדות וכי לו הייתה יודעת את האמת, לא הייתה מעניקה את ההלוואה. היא גם האשימה את גיצלטר ברשלנות נוספת ביחס לטופס העברת מניות ומכתב אישור שני, שיצרו רושם מטעה שרייפמן יעביר מניות באמבלייז לפלדום, במקום אופציות שיחייבו תשלום נוסף למימוש. גיצלטר התגונן וטען כי הסכם ההלוואה מעולם לא נחתם סופית וכי פלדום קיבלה ביטחונות אחרים. עוד טען כי פלדום כבר פרעה את ההלוואה או יכלה להחזיר את כספי הפיקדון ששולם במסגרת עסקת ההלוואה. כמו כן, טען מנגד כי התביעה נגדו היא ניסיון סחיטה, שהוגש בזדון כדי לפגוע בשמו הטוב, וביקש פיצויים בסך מיליון שקל. השופט מצא כי בניגוד לטענותיו של גיצלטר, הסכם ההלוואה תקף ומחייב. עם זאת, פלדום לא הצליחה להוכיח זאת, אלמלא רשלנותו של גיצלטר, היא הייתה יכולה להחזיר את ההלוואה. הראיות הראו כי קשייו הפיננסיים של רייפמן והמוניטין הרע שלו בעולם העסקים היו הסיבות האמיתיות לכך שלא ניתן היה לממש את הבטוחות. באשר למניות אמבלייז, השופט מצא כי מעשיו של גיצלטר יצרו רושם מטעה, אך פלדום לא הוכיחה כי רשלנות זו גרמה לה נזק כלשהו, שכן רייפמן נכשל בסופו של דבר בהעברת המניות. השופט מתח ביקורת על התנהלותו של גיצלטר, אך דחה את התביעה נגדו מחוסר סיבתיות. גם התביעה שכנגד נדחתה, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.