ע"פ 33495-04-13

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת לערעור על גזר דין שהטיל בית משפט השלום בחדרה על אדם (המשיב) שהורשע בתקיפת אשתו ובגרימת חבלתה בפועל. גזר הדין המקורי כלל חידוש של 24 חודשי מאסר על תנאי קודם, דמי התחייבות בסך 5,000 שקל וקנס של 1,000 שקל. המשיב שהה 9 חודשים ו-17 ימים במעצר טרם מתן גזר הדין ובאמתחתו מספר הרשעות קודמות בעבירות אלימות, לרבות החזקת נשק, בגינן ריצה שלוש תקופות מאסר. הערעור התמקד בפרשנותו ויישומו של סעיף 56(א) לחוק העונשין, המאפשר לבית משפט להאריך או לחדש תקופת מבחן במקום להטיל עונש מאסר בגין עבירה חדשה, ובלבד שיש לבית המשפט טעמים מוצדקים לכך. המערער טען כי היה על בית משפט קמא להטיל עונש מאסר בפועל ולהחיל את המאסר על תנאי הקיים, ואילו המשיב טען כי גישתו של בית משפט קמא תקפה וכי נסיבותיו האישיות מצדיקות הקלה. השופטים קבעו כי גישתו של בית משפט קמא הייתה שגויה וכי היה מקום להטיל על המשיב עונש מאסר מפורש, שהיה גורר את החלת המאסר על תנאי הקודם. זאת ועוד, השופטים הגיעו למסקנה כי נסיבותיו של המשיב אינן מצדיקות התייחסות מיוחדת, ונימוקיו של בית משפט קמא לחריגה ממתחם הענישה הראוי היו פגומים. משכך, קיבלו השופטים את הערעור והטילו עליו 12 חודשי מאסר בפועל, בניכוי תקופת מעצרו של המשיב לפני גזר הדין. בנוסף, הם הטילו עונש מאסר על תנאי של 24 חודשים, כך שסך כל תקופת המאסר בפועל יסתכם ב-24 חודשים, בניכוי ימי המעצר שנצברו. דמי ההתחייבות והקנס בוטלו. המשיב נצטווה להתייצב בבית מעצר קישון במועד קצוב כדי להתחיל לרצות את עונשו.