הע"ז 2451/09

תקציר

הכרעת הדין מצאה את הנאשם אשם באי תשלום שכר מינימום לעובד זר המועסק בחוותו במושב משמרת, כפי שנטען בכתב האישום. האישומים התייחסו לחודשים דצמבר 2005, ינואר 2006 ופברואר 2006, במהלכם לא שילם הנאשם לעובד שכר מינימום שעתי כפי שנקבע בחוק שכר מינימום. בית המשפט דחה את פרשנותה של הנתבעת לחוק, שקבעה כי חובת שכר המינימום חלה רק על 186 שעות בחודש או 8 שעות ביום. במקום זאת, פרשנות בית המשפט קבעה כי החוק נועד להבטיח כי העובדים יקבלו שכר מינימום עבור כל שעות העבודה, עד למקסימום של 186 שעות בחודש. הנתבעת מסרה מספר גרסאות סותרות לגבי שעות העבודה והשכר של העובד, אשר בית הדין מצא אותן חסרות אמינות. כרטיסי העבודה שהגיש הנתבע, אשר הוכנו על ידי העובד, התקבלו כראיות, יחד עם מסמכים נוספים ועדויות עדים שהציגה התביעה. יתר על כן, בית המשפט קבע כי הימנעותו של הנתבע מהפקת רישום נוכחות לחודש פברואר 2006 יצרה חזקה משפטית לפיה לא שילם את שכר המינימום עבור אותו חודש, טענה שהנאשם לא הצליח להפריך. ככלל, הרשיע בית המשפט את הנאשם בעבירות המפורטות בכתב האישום וקבע דיון לטיעונים לעונש.