ת"א 25178-09-19

תקציר

בסדר, להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, המתמקד בעקרונות המשפטיים ובחידושים, ומתבסס אך ורק על המידע שסופק: **ניתוח משפטי של פסק הדין בעניין בן ארוש ואח' נ' עו"ד ששו ואח' – בקשה לסילוק הודעה לצדדים שלישיים על הסף** **מבוא** פסק דין זה של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, השופט גרשון גונטובניק, עוסק בבקשה לסילוק על הסף של הודעה לצד שלישי שהוגשה על ידי הנתבעת 2, עורכת דין אורמן, נגד שלושה צדדים: התובע 1 (מר בן ארוש), הנתבע 1 (עורך דין ששו), וצד שלישי נוסף (מר אפריט). הבקשה הוגשה על ידי התובעים, בין היתר, בטענה להגשה מאוחרת של ההודעה ולכך שההודעה אינה עומדת בדרישות הדין. פסק הדין עוסק בשאלות משפטיות מהותיות הנוגעות לשימוש בכלי ההודעה לצד שלישי, במיוחד ביחסים בין נתבעים ובין נתבע לתובע. **עקרונות משפטיים וחידושים בפסק הדין** 1. **תכלית כלי ההודעה לצד שלישי (תקנה 216 לתקנות סדר הדין האזרחי):** * **ריכוז הליכים ויעילות:** בית המשפט מדגיש את תכליתה המרכזית של תקנה 216 – לאפשר ריכוז הליכים משפטיים במטרה לברר את מכלול הסכסוך ביעילות, למנוע פיצול התדיינויות בין ערכאות ומועדים שונים, ולהביא ליישוב ממצה של הסכסוך על כל היבטיו. הדבר תורם אף למערכת השיפוטית על ידי חיסכון במשאבים והימנעות מהכרעות סותרות. * **איזון אינטרסים:** לצד תועלת זו, בית המשפט מבהיר כי יש גבולות לשימוש בכלי זה. יש לכבד את האינטרס של התובע לבירור מהיר ויעיל של תביעתו, ואת החשש שהודעות צד שלישי יסרבלו את ההתדיינות שלא לצורך. תקנה 222 נועדה לאפשר מחיקת הודעה שאינה עומדת בדרישות הדין. 2. **הודעה לצד שלישי בין נתבעים (ההודעה נגד עו"ד ששו):** * **ההלכה בעניין "לה נסיונל" וההסתייגויות ממנה:** פסק הדין דן בהלכה שנקבעה בעניין "לה נסיונל", לפיה עילת הודעה לצד שלישי נולדת רק כשהחייב בהשתתפות או בשיפוי אינו נתבע. עם זאת, בית המשפט מדגיש כי הלכה זו אינה מוחלטת. * **החידוש בעניין "טוויל":** ביהמ"ש העליון בעניין "טוויל" (רע"א 2237/12) קבע שיש להפוך את החלטת בית המשפט המחוזי שסילקה הודעת צד ג' בין נתבעים. בית המשפט העליון (פסיקה פה אחד של השופטות חיות, עמית וזילברטל) קבע כי הגשת הודעת צד ג' בין נתבעים היא כדין, גם בתביעת נזיקין שבה בית המשפט ממילא מוסמך לחלק אחריות לפי סעיף 84 לפקודת הנזיקין. **החידוש המרכזי כאן הוא הרציונל המורחב להגשת הודעה בין נתבעים:** שיקול של מניעת עמימות וחוסר בהירות, והבהרה וחידוד של המחלוקות בין הנתבעים. * **החלת הרציונל על המקרה הנוכחי:** בית המשפט קובע כי רציונל זה חורג מעניינן של תביעות רשלנות רפואית וחל גם במקרה הנדון. הניתוח של כתבי ההגנה העלה כי המחלוקת הפנימית בין הנתבעים (עו"ד אורמן ועו"ד ששו) בנוגע לחלוקת האחריות אינה מלובנת די צורכה, ולכן הודעת הצד השלישי מסייעת בגידור ברור יותר של המחלוקות. 3. **הודעה לצד שלישי נגד תובע (ההודעה נגד מר בן ארוש):** * **"טענת מגן" מול "טענת חרב":** בית המשפט מקבל את טענת התובעים כי ההודעה נגד התובע 1 (מר בן ארוש) מבוססת על "טענת מגן" (כלומר, טענה שבאה לדחות את התביעה נגד הנתבעת) ולא על "טענת חרב" (עילת תביעה עצמאית של הנתבע נגד התובע). טענת מגן, גם אם היא מפורטת בכתב ההגנה, אינה יכולה לבסס עילת תביעה עצמאית לצורך הודעה לצד שלישי. * **שיקול היעילות הדיונית:** בית המשפט מראה כי גם משיקולי יעילות דיונית, אין הצדקה להותרת ההודעה על כנה. טענת הנתבעת כי התובע התרשל וכי בכך יש כדי לדחות את התביעה נגדה, תתברר ממילא במסגרת התביעה העיקרית. הותרת ההודעה לא תוסיף דבר לבירור המחלוקות. * **הפסיקה על "אין צורך" בשליחת הודעה לצד שלישי לתובע:** בית המשפט מצטט את ד"ר זוסמן, לפיו כאשר מטרת הנתבע היא רק להשיג דחיית התביעה נגדו, אין טעם בשליחת הודעה לצד שלישי, שכן ניתן להשיג מבוקש זה באמצעות כתב הגנה. 4. **הודעה לצד שלישי המבקשת שיפוי מלא (ההודעה נגד מר אפריט):** * **הבסיס החוקי לשיפוי והשתתפות:** תקנה 216(1) מאפשרת הודעה לצד ג' בגין טענה ל"השתתפות או לשיפוי". בית המשפט מפרט כי זכאות להשתתפות יכולה לקום בין מעוולים מכוח סעיף 84(א) לפקודת הנזיקין, המאפשר לכל מעוול להיפרע דמי השתתפות מכל מעוול אחר החב באותו נזק. שיפוי הוא מקרה פרטי של השתתפות, שבו על אחד הצדדים מוטלת השתתפות מלאה (100%). * **התמודדות עם פרשנות מרחיבה של "אמרות אגב":** התובעים ניסו לטעון, בהסתמך על אמרות אגב בפסיקה ("פלדמן", "קורל-תל"), כי הודעת צד ג' שבה נטען שהצד השלישי ולא הנתבע אחראי כלפי התובע אינה כשירה. בית המשפט דוחה פרשנות מרחיבה זו, ומסביר כי: * אלו היו אמרות אגב שלא נדרשו להן בערעורים. * הפסיקה, ובפרט בעניין "פלוני" (ע"א 5222/17), אישרה באופן עקרוני הגשת הודעת צד ג' גם כאשר הנתבע טוען לכפירה מוחלטת בחבותו כלפי התובע, ודורש פיצוי מלא (100%) מהצד השלישי. * הבחנה בין "השתתפות" ל"שיפוי" אינה מהותית בהקשר זה, שכן תקנה 216(1) מכירה בשני המצבים. * **תכלית כלי ההודעה:** בית המשפט מחזק את עמדתו בכך שתכלית כלי ההודעה לצד שלישי – קידום יעילות דיונית, פרישת תמונה מלאה של כל המעורבים, מניעת כפל התדיינויות ובזבוז משאבים – מצדיקה את השימוש בה גם במקרה של טענת שיפוי מלא. 5. **איחור בהגשת ההודעה ובתשלום אגרה:** * **סמכות בית המשפט להאריך מועדים:** בית המשפט מפעיל את סמכותו לפי תקנות 524 ו-528 להאריך מועדים, אף בדיעבד, תוך התחשבות בשלב ההליך, מידת הפגיעה, הסרבול שייגרם והטעם לאיחור. * **שיקולים בהחלטה:** במקרה זה, האיחור היה קצר (שבוע), ההליך בראשיתו, לא נגרם נזק משמעותי, הסרבול לא צפוי להיות ניכר, והנימוק לאיחור (המתנה לאישור חברת ביטוח) סביר. * **התניה בתצהיר:** בית המשפט מתנה את הארכת המועד בהגשת בקשה להארכה בצירוף תצהיר לאימות העובדות המצדיקות את האיחור, ובכך מפנה תשומת לב לחשיבות הראיות לאישוש טענות עובדתיות. **סיכום ומשמעויות** פסק הדין מבטא גישה פרגמטית ומאוזנת ביחס לשימוש בכלי ההודעה לצד שלישי. הוא מאשר את השימוש בו לקידום יעילות דיונית ובירור מקיף של המחלוקות, אך גם שם דגש על הגנה על זכויות התובע לבירור מהיר ויעיל ועל אי-סרבול ההליך. * **חיזוק הגמישות בשימוש בהודעה בין נתבעים:** פסק הדין מחזק את האפשרות להגיש הודעה לצד שלישי בין נתבעים, מעבר למקרה שבו נתבע אחד מכחיש לחלוטין את אחריותו. הדגש מושם על תפקידה של ההודעה בהבהרת המחלוקות הפנימיות בין הנתבעים, גם אם ניתן היה לברר חלקן במסגרת התביעה העיקרית. * **הגנה על התובע מפני "טענות מגן":** פסק הדין מציב גבול ברור לשימוש בהודעה לצד שלישי כאשר מדובר ב"טענת מגן" של הנתבע. הודעה כזו, שאין בה עילת תביעה עצמאית, נדחית מטעמי יעילות ומניעת סיבוך מיותר. * **הכרה נרחבת באפשרויות שיפוי:** פסק הדין מבהיר כי גם תביעות לשיפוי מלא (100%) על ידי צד שלישי, שבהן הנתבע מכחיש כל אחריות, כשירות להגשה במסגרת הודעה לצד שלישי, וזאת בהתאם לתקנות ולפסיקה העדכנית. * **החשיבות של עמידה בלוחות זמנים:** בית המשפט מראה כי איחור בהגשה אינו בהכרח מוביל לסילוק על הסף, אך דורש הצדקה סבירה, ובדרך כלל תצהיר המאמת את העובדות, וכי העניין יידון בהתאם לשלב ההליך ולשיקולי יעילות. בסופו של דבר, ההחלטה מדגימה כיצד בית המשפט מפרש ומיישם את תקנות סדר הדין האזרחי כדי לאזן בין הצורך ביעילות דיונית, בירור שלם של הסכסוך, לבין שמירה על זכויות הצדדים השונים, ובפרט התובע, לדיון מהיר והוגן.