רע"פ 9543/10

תקציר

במקרה זה, ביקש המבקש רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת, אשר אישר החלטה קודמת של בית המשפט לתעבורה בצפת. המבקש ביקש הארכת מועד למשפט בגין שני דוחות תנועה – האחד בגין שימוש בטלפון בעת נהיגה בשנת 2008 והשני בגין אי ציות לתמרור בשנת 2006. הוא טען כי שלח בקשות למשפט במועד, אך לא קיבל זימונים לפני הגשת בקשתו, וציין כי המשיב נעתר לבקשתו. בית המשפט לתעבורה בצפת דחה תחילה את בקשתו, בנימוק של שיהוי בלתי סביר בפעולות ההמשך. בערעור על החלטה זו ציין בית המשפט המחוזי כי למרות שהמבקש עמד בלוחות הזמנים הקבועים בחוק, הוא כבר שילם את שני הקנסות בשנת 2009, אותם נמנע מלגלות. בית המשפט הגיע למסקנה כי התשלום שקול להודאה באשמה, הרשעה ומילוי גזר הדין, ובכך נמנע כל שינוי משפטי נוסף. המבקש טען כי הדבר פוגע בזכויותיו, שכן המשיב נעתר לבקשתו הראשונית, וקבע כי יש להחיל השתק שיפוטי. עם זאת, המשיב סבר כי מעשיו של המבקש נעשו בחוסר תום לב, שכן הוא לא גילה את תשלום הקנסות בבקשת ההארכה. לאחר עיון חוזר דחה בית המשפט העליון את הערעור, בקובעו כי הסוגיה נעדרת משמעות משפטית רחבה יותר המצדיקה ערעור שני, ובכך אישר את פסקי הדין הקודמים. בנוסף, על פי חוק סדר הדין הפלילי, תשלום הקנסות הצביע על סגירה משפטית של העניינים, ואישר כי החלטת בית המשפט המחוזי הייתה נכונה. משכך, נדחתה הבקשה לערעור שני, שכן המבקש לא הציג כל הצדקה מהותית או שאלה משפטית עקרונית המצדיקה דיון נוסף.