ת"פ 40526-08-18

תקציר

על יסוד הליך גישור הורשע נאשם מס' 2 באי מניעת עבירה והורשע בהתאם. כתב האישום מפרט כיצד הנאשם, יחד עם אדם נוסף (נאשם 1) ושותף ששמו לא פורסם, פרצו למחסן וגנבו פריטים ממספר משאיות שחנו בתוכו. תפקידו של הנאשם היה אבטחת הכניסה והיציאה מהמקום עם הסחורה הגנובה, תוך שהוא נמצא גם בשיחת טלפון עם הנאשם מס' 1. הרכוש שנגנב הוערך באלפי שקלים. הנאשם, שהיה בן 18 ומספר חודשים בעת ביצוע העבירה, הודה באשמה וביקש לבטל את הרשעתו בשל גילו הצעיר, היעדר עבר פלילי והמלצת שירות המבחן. עם זאת, בית המשפט החליט שלא לבטל את ההרשעה. החלטה זו נומקה בחומרת העבירה, שכללה פריצה וכניסה, גניבה ופגיעה ברכוש, תוך פגיעה עקיפה בשלום הציבור ובזכויות הפרט. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי היעדר נזק קונקרטי מההרשעה לא הוכח דיו, במיוחד בהתחשב בהתנהגותו האימפולסיבית והלא בוגרת של הנאשם. בנוסף, ציין בית המשפט כי השארת ההרשעה על כנה יכולה לשמש תמרור אזהרה ולאפשר גזר דין פרוספקטיבי, שאחרת לא היה מתאפשר אם ההרשעה הייתה מבוטלת. בית המשפט התייחס גם לטענת ההגנה בנוגע לשותף ששמו לא פורסם, שלכאורה היה לו תפקיד משמעותי יותר באירוע אך לא הועמד לדין. עם זאת, בית המשפט מצא כי אין די בנסיבות אלה לבדן כדי להצדיק את ביטול ההרשעה. בסופו של דבר, נגזרו על הנאשם שלושה חודשי מאסר על תנאי, בתוקף למשך שנתיים, בתנאי שהנאשם לא יבצע שוב את העבירה. השופט הציב את הנאשם בקצה התחתון של קשת העונשים, והחליט גם שלא להטיל קנס בשל נסיבותיו של הנאשם. פסק הדין נחתם בכך שהנתבע הודיע על זכותו לערער על ההחלטה בבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.