רע"א 1185/97

תקציר

בית המשפט העליון קבע כי הוראה בחוזה בין משען, חברה לניהול בתי אבות, לבין גב' מילגרום היא מפלה, ובכך הפך החלטות של ערכאות נמוכות יותר. משען ניהלה הן בתי אבות רגילים והן בתי אבות, ומילגרום הועברה לזה האחרון כשמצבה הבריאותי הידרדר. סעיף 9(ג) השנוי במחלוקת מחייב תשלומים גבוהים עבור הטיפול בבית האבות על בסיס תעריפים שנקבעו באופן חד צדדי על ידי משן, בערך פי חמישה מהסכום ששולם עבור טיפול רגיל. קרוביה סירבו לחתום על חוזה חדש בנושא, מה שהוביל לתביעה של משען לתשלום חובות שנצברו. בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי פסקו לטובת משען, וקבעו כי הסעיף אינו מפלה לפי חוק החוזים האחידים, המגן מפני תנאים כאלה. עם זאת, בית המשפט העליון מצא את הסעיף מקופח בשל חוסר איזון בכוח המיקוח והיעדר שקיפות ומנגנוני עדכון ברורים לתעריפים. טבעם של "חוזים יחסיים" עבור בתי אבות פירושו שמערכות יחסים מתמשכות צריכות להסתגל לשינויים כמו מצב בריאותי ללא צורך בחוזים חדשים, תוך שימת דגש על הגינות ותום לב. בעקבות זאת ביטל בית המשפט העליון את סעיף 9(ג), המאפשר למערערים לשלם רק תעריפי סיעוד רגילים, ומשען חויבה בהוצאות משפטם.