ע"א 2629/92

תקציר

בית המשפט העליון דחה ערעור על החלטה קודמת של בית המשפט המחוזי בחיפה שעניינה בקשה לכינוס נכסים ופשיטת רגל. המערערים, בעל ואישה, צברו חובות בסך 156,000 ₪ וטענו לחוסר יכולתם לפרוע, כאשר הבעל טוען לנכות נפשית והאישה אינה יודעת קרוא וכתוב. בית המשפט המחוזי הטיל ספק בתום ליבם של המערערים ודחה את בקשתם, מה שהוביל לערעור זה. בית המשפט העליון אישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, והדגיש כי פשיטת רגל אינה צריכה להיות מקלט לחולי נפש אלא אמצעי של מוצא אחרון. השופט שמגר הדגיש את חשיבות האינטרסים של הנושים ואת חוסר היעילות של הליכי פשיטת רגל שאינם מועילים להם. במקום זאת, בית המשפט הציע חלופות, כגון מינוי אפוטרופוס או בחינת הליכי הוצאה לפועל, שיוכלו להציע פתרון מאוזן יותר הן לחייבים והן לנושים. פסק הדין הדגיש את הצורך בתום לב, וקבע כי אין זה סביר שאדם יצבור חובות כה גבוהים לצרכים בסיסיים, וקבע כי פשיטת רגל אינה צריכה להיות מוצא קל עבור חייבים. השופט שמגר הגיע למסקנה כי הערעור אינו ראוי, והחלטת בית המשפט המחוזי צריכה לעמוד, בהסכמת השופטים לוין ומלץ.