בג"צ 265/07

תקציר

העותרת, שנכנסה לישראל בשנת 1998, ביקשה אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות, בטענה כי סבה יהודי. עם זאת, המשיבה מצאה כי לא הביאה ראיות מספקות ליהדותו של סבה, תנאי מוקדם לזכאות על פי החוק. על טענת העותרת ערער המשיב בטענה של מהימנות בשל עיכובים ניכרים בהעלאת טענתה והיעדר ראיות מבססות. העותרת הגישה כראיה, פסק דין זר מאוקראינה, אך לא היה בו די כדי לשכנע את המשיב ביהדותו של סבה. בנוסף, הטיל המשיב ספק במהימנותו של פסק דין זה, שכן הוא סותר רישומים רשמיים ואת מקום הימצאו של העותר באותה עת. העותר הציג גם תצהירים ומסמכים נוספים, אך הם לא נמצאו אמינים או מהותיים דיים כדי לבסס את הקשר הנדרש. זאת ועוד, בצדק הסתמך המשיב על מומחיותם של אנשי מקצוע מנתיב, אשר העריכו כי המסמכים המוצגים אינם מספיקים לביסוס זהותו היהודית של הסב. בית המשפט כיבד את שיקול דעתו של המשיב בעניין זה ודחה את העתירה, בקובעו כי העותר לא עמד בנטל הראיית. עוד צוין בפסק הדין כי העותרת יכולה לחפש אפיקים אחרים לקבלת אזרחות ישראלית ולפנות לקונסוליה בארצה, עם כל מסמך רלוונטי חדש. בסופו של דבר נדחתה העתירה, והסעד הארעי שניתן לעותרת בוטל וחייב אותה לעזוב את ישראל בתוך 90 יום מיום מתן פסק הדין.