עב"ל 56713-12-15

תקציר

במקרה דנן, החליט בית המשפט לדחות את הערעור ולהותיר על כנו את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, לאחר בחינה מעמיקה של הטענות והראיות שהוצגו. סוגיית הליבה נגעה לשאלה האם ניתן להכיר בלקות הגב של המערערת כפגיעה בעבודה באמצעות תיאוריית המיקרוטראומה, הדורשת הוכחת קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין הליקוי, זיהוי מנגנון הפגיעה והוכחת השפעה משמעותית על הליקוי – המוגדר כפגיעה של 20% לפחות. בהסתמך על תקדים, הדגיש בית המשפט כי הנטל לבסס קשר סיבתי זה, בסבירות העולה על 50%, מוטל על המבוטח. מומחה, שמונה על ידי בית המשפט, הגיע למסקנה כי תנאי העבודה לא השפיעו באופן משמעותי על ירידת הערך של המערערת. בית המשפט הביע אמון בניתוחו הברור והיסודי של המומחה וקבע כי אין טעם ממשי למנות מומחה נוסף, שכן ממצאיו של המומחה הנוכחי עקביים ומנומקים היטב. בקשתו של המערער למינוי מומחה אחר נדחתה על יסוד הנחיות הקובעות כי יש למנות מומחה אחר רק אם חוות הדעת הקיימת אינה מספקת או מוטה – תנאים שאינם מתקיימים בתרחיש זה. משכך, משלא הוכחה השפעה מהותית על תנאי העבודה, דחה בית הדין את הערעור, וכמקובל בתיקי ביטוח לאומי, לא ניתן צו להוצאות. ההחלטה ניתנה ללא נוכחות הצדדים ותועבר אליהם.