ע"א 937/90

תקציר

המערערת, שהוקמה בשנת 1982 כחברת השקעות, ערערה על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו שדחה את בקשתה לניכוי מס. הניכויים כללו חוב רע שנבע מהלוואה לאחת מהשקעותיה, ת.א.ל., והפסדים מהשכרת מכונה שהוחזקה בעבר על ידי ת.א.ל. בית המשפט העליון אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וקבע כי המערערת לא ניהלה עסק של מסחר בהשקעות או ניהול כספים. מכאן, שהחוב הרע והפסדי השכירות לא נגרמו במהלך העסקים הרגיל ולא ניתן היה לנכותם ממיסי המערערת. בנוסף, מצא בית המשפט כי המערערת לא הוכיחה די הצורך אימוץ ערבויות אישיות שניתנו על ידי בעלי מניותיה לת.א.ל, אשר היו מחייבות את החברה להעמיד את ההלוואה. עוד הודגש בפסק הדין כי היעדר פעילות מסחר במשך חמש שנים סותר את הטענה לניהול עסק של השקעות ומימון. לבסוף, קבע בית המשפט כי הפסדי השכירות נבעו מהשכרת נכס, אשר על פי פקודת מס הכנסה אינם ניתנים לקיזוז כנגד הכנסות ממקורות אחרים, ואינם נחשבים לעסקה מסחרית חד פעמית. הערעור נדחה, והמערערת חויבה בהוצאות המשיב בסך 8,000 ₪.