ה"פ 36501-02-16

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת בין המבקשים, שנראה כי היו מעורבים בהפרה כלשהי של בנייה או שימוש בקרקע, לבין המשיב, ככל הנראה גוף מוניציפלי או ממשלתי האחראי להסדרת השימוש בקרקע ולהוצאת היתרי בנייה. המחלוקת המרכזית הייתה האם המבקשים עמדו בפסק דין קודם שהורה על הפסקת שימושים בלתי חוקיים בשתי חלקות קרקע המכונות חלק א' וחלקה ב'. היה על המבקשים לעמוד בתנאים מסוימים כדי לקבל את חתימת המשיב על בקשתם להיתר בניה, שהיה נחוץ להכשרת מבנים. השאלה העיקרית הייתה האם אכן הפסיקו המבקשים את כל השימושים הבלתי חוקיים בחלקה ב', שעניינם קבורת בעלי חיים ופעילות מסחרית בקרקע. פסק הדין מאשר כי המבקשים הרסו את כל המבנים הבלתי חוקיים בחלק א' והפסיקו את כל השימושים הבלתי חוקיים בחלקה ב', לרבות קבורת בעלי חיים, וכי הדבר אירע לא יאוחר מסוף שנת 2016. בנוסף, שילמו המבקשים את דמי השימוש הנדרשים בקרקע עד לאותה תקופה. באשר לקבורת בעלי חיים בחלקה ב', קבע בית המשפט כי דרישת המשיב להוציא את שרידי בעלי החיים ולהוציאם מהאתר אינה סבירה ועומדת על זכויות בחוסר תום לב. זאת, משום שמימוש דרישה זו יחייב עקירת עשרות עצים בוגרים מניבי פרי, דבר מורכב לוגיסטית ויקר, והמשיבה לא הביאה כל ראיה לנזק סביבתי הנובע מאתר הקבורה. בית המשפט הדגיש כי המבקשים עמדו בכל הדרישות שהותוו בפסק הדין הקודם ופעלו בהתאם לעקרון תום הלב. אשר על כן, יש לקבל את התביעה שהגישו המבקשים, והוטל על המשיב לחתום על הבקשה להיתר בניה, הכשרת מבנה מס' 7, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. כמו כן, חויב המשיב לשאת בהוצאות המבקשים ובשכר טרחת עורך דין, בסך של 20,700 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית. ההחלטה התקבלה בהיעדר הצדדים, ופסק הדין ניתן ביום 12.11.2017.