עש"מ 3/75

תקציר

על הרשעתו של עובד משרד התקשורת הוגש ערעור על הרשעתו של עובד משרד התקשורת בבית הדין למשמעת של עובדי המדינה בארבע עבירות משמעת. לחילופין, ביקש הערעור לבחון מחדש את חומרת העונש שהוטל. המערער העלה מספר טענות המערערות על תוקפם של הליכי בית הדין המשמעתי, ובהן הוספת אישום חדש בתחילת הדיון, היעדר הגינות פרוצדורלית ואי התאמת העבירה לסמכותו של בית הדין. השופט שמגר מבית המשפט העליון קבע כי לבית הדין סמכות ושיקול דעת להוסיף כתב אישום בכל שלב של הדיון, כל עוד ניתנה לנאשם הזדמנות להתגונן כראוי. מעשה יכול להוות הן עבירה פלילית והן עבירת משמעת כמשמעותה בסעיף 17(1) לחוק שירות המדינה (משמעת). אמנם לא נפל פגם פרוצדורלי באופן ניסוח כתב האישום, אך היה מקום לפרט את פסק הדין. לגופו של עניין, בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהערכת בית הדין את העדויות. עם זאת, בשל ספקות באשר ליכולתו של המערער לנהל את הגנתו במידה מספקת ללא ייצוג משפטי, התערב בית המשפט העליון בעונש שהוטל. כתוצאה מכך, בית הדין ביטל את צו הפיטורים והטיל צעדים משמעתיים פחותים, כולל הורדה בדרגה והפקעת שכר. פסק הדין התווה את הפרמטרים להליך משמעתי, תוך שימת דגש על האיזון בין יעילות לזכויות העובדים ועל חשיבות הבהירות בחיובים ובפסקי דין מנומקים.