רע"א 9911/01

תקציר

במקרה בו הגישו המשיבים תביעה כספית כנגד המבקשים בגין חובות שלא שולמו בגין רכישת דלק, התפתח מאבק משפטי מורכב. בתחילה הוקם כונס נכסים מטעם בית המשפט, המשמש כמתווך לניהול הכספים מתחנת הדלק המופעלת על ידי המבקשים, על מנת להבטיח את גביית החובות, לאחר שהמבקשים לא עמדו בצו עיקול זמני. המבקשים ערערו וטענו כי חומרת מינוי כונס הנכסים הזמני אינה מוצדקת ופוגעת בעסקיהם. בית המשפט הכיר בכך שמינוי כונס נכסים – פגיעה משמעותית בזכות הקניין – הוא סעד חמור המשבש את שליטתו של צד ברכושו. באיזון בין זכויות חוקתיות לבין הצורך של נושים להבטחת חובות, העדיף בית המשפט את המבקשים, תוך הכרה בפוטנציאל הפגיעה בפעילותם העסקית מכינוס הנכסים הזמני. השופט טירקל, בדעת מיעוט, טען להותרת כינוס הנכסים על כנו, בנימוק של כישלון סעדים אחרים והיעדר הצעות חלופיות מצד המבקשים. בסופו של דבר, הערעור התקבל, והעדיף את זכויות המבקשים על פני הגנות נושים נוקשות יותר, תוך שבית המשפט שם דגש על פגיעה מינימלית בזכות הקניין לפי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. ההחלטה שיקפה את חובתו של בית המשפט לאזן בין זכויות מתנגשות, להבטיח כי האמצעים יהיו מידתיים ומכוונים להתערבות חיונית מינימלית, ובכך אישרה מחדש את הסף הגבוה לצעדי ביניים משפטיים דרסטיים כאלה.