בר"ע 2610/02

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס למחלוקת בין אבי שהם לעו"ד זאב קובלר. שוהם תבע את קובלר בבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב, בטענה שקובלר ייצג אותו באופן חריג, מה שהוביל את שוהם להוצאות שונות. לגופו של עניין, שוהם טען כי קובלר הגיש בשמו תביעות שכנגד וחתם על תצהיר ללא אישורו. שוהם תבע מקובלר פיצוי בסך 12,348.90 שקל. קובלר אישר כי ייצג את שוהם אך הכחיש כל עבירה, וטען כי כל הפעולות תואמו עם שוהם. בית משפט קמא דחה את טענתו של שוהם בקובעו כי לא הביא ראיות מספיקות לביסוס טענותיו. לאחר מכן הגיש שוהם בקשה לחופשה כדי לערער על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות. עם זאת, הליך הגשת הבקשה התעכב בשל מורכבויות פרוצדורליות והחגים שחלפו. הערעור נדון בסופו של דבר לגופו, ושוהם טען כי שגה בית משפט קמא בכך שלא אפשר לו להביא את עדותו של עד מפתח, עו"ד כסיף. עם זאת, בית המשפט קבע כי שוהם לא עשה את הסידורים הדרושים כדי להבטיח את נוכחותו של העד וכי הוא אינו יכול לטעון כעת כי נמנע ממנו דיון הוגן. כמו כן, בית המשפט הדגיש כי ערעורים על פסקי דין של בית המשפט לתביעות קטנות הם חריגים וכפופים לתנאים מחמירים. מאחר ששוהם לא הוכיח כל סיבה משכנעת המצדיקה ערעור, נדחתה בקשת רשות הערעור. החלטה זו התקבלה מבלי להורות הוצאות לאף אחד מהצדדים.