ע"א 4609/99

תקציר

הערעור בעניין הזכויות בדירה בישראל נדחה, והמערערת נדרשת לשלם למשיב 10,000 ש"ח שכר טרחת עורך דין. התיק המורכב עסק ברישום זכויות חכירה בדירה בתל אביב שבבעלות הקרן הקיימת לישראל. המשיב מס' 1, המתגורר בארה"ב, מכר לכאורה את הזכויות בדירה למשיבה מס' 2, המוכרת, בשנת 1983. המוכר טען לבעלות על הדירה באמצעות חוזה, מתוך כוונה לסיים את הרישום עם שובו של הבעלים מארה"ב. עם זאת, הבעלים לא חזר, ובשנת 1997, בית המשפט פסק לטובת המוכר, והעניק את הזכות לרשום את הדירה. בהמשך התקשר המוכר עם המערערת להעברת זכויות אלה, אשר נרשמו מאוחר יותר על שם המערערת. הבעלים המקורי ערער על כך והגיש בקשה לצו מניעה זמני, במטרה לבטל את פסק הדין שהעדיף את המוכר. למרות מספר תמרונים משפטיים, הזכויות נרשמו בסופו של דבר למערערת, אך בית המשפט המחוזי מצא כי ההעברה נעדרה תום לב לפי סעיף 10 לחוק המקרקעין. סעיף זה דורש כי ההסתמכות על הרישום בתום לב חייבת להתקיים הן בעת הרכישה והן בעת הרישום. בית המשפט הדגיש כי הרוכש ידע שהבעלים מערער על ההעברה, ובכך שלל את הגנת תום הלב. פסק דין זה הדגיש את החשיבות של שמירה על מודעות ושקיפות בעסקאות רכוש, והדגיש את הסטנדרט הגבוה של תום לב הדרוש לעסקאות נדל"ן כדי להגן מפני עקירה לא ראויה של בעלות. כל השופטים אישרו כי לא נשמר תום לב בהליך רישום זה, וכתוצאה מכך נדחה הערעור.