ת"א 27496-12-15

תקציר

התיק סובב סביב תאונת דרכים, בה נפגע התובע והוא תובע את הנהג הנתבע לפיצויים. מבטחת הנתבעת סירבה לכסות את הנזקים בנימוק שהנתבעת נהגה ללא רישיון תקף, לאחר שלא עמדה בדרישות הרפואיות. המבטחת טענה כי הנתבע ידע שרישיונו מושעה לפני התאונה, ולכן ביטל את הכיסוי הביטוחי. השופט, לאחר שבחן את הראיות והעדויות, לא מצא כל הוכחה לכך שהנאשם היה מודע להתליית רישיונו טרם התאונה. פרשנותה של המבטחת לרישומים לא הייתה משכנעת דיה, והיו הסברים אחרים לראיות שהוצגו. השופט הדגיש כי ההשלכות של שלילת הכיסוי הביטוחי הן חמורות ומחייבות מידה מסוימת של זהירות. מאחר שעדותו של הנתבע הייתה עקבית והוא שיתף פעולה עם חקירותיה של המבטחת, גרסתו לאירועים נחשבה אמינה. כמו כן, השופטת ציינה כי שלילת רישיונו של הנאשם קשורה באופן ספציפי לאי מסירת תוצאות בדיקות רפואיות מסוימות ולא שללה את האפשרות שהנאשם הגיש את הבדיקות הנדרשות לפני התאונה. לפיכך הגיעה השופטת למסקנה כי לנתבעת היה רישיון תקף בעת התאונה והמבטחת אחראית לפצות את התובע. משכך, נדחתה התביעה נגד הנתבע ובא כוחו, והמבטחת חויבה לפצות את התובע ולכסות את ההוצאות ושכר הטרחה שנגרמו לנתבע ולבא כוחו. פסק הדין העדיף את הנתבעת, אישר את הכיסוי הביטוחי והדגיש את אחריותה של המבטחת לספק פיצוי בגין התאונה.