ע"א 6812/94

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דין קודם שדחה תביעה לפיצויים של חייל צה"ל לשעבר. המערער, שסבל מטרשת נפוצה, תבע פיצויים בטענה שמחלתו לא אובחנה כראוי במהלך שירותו הצבאי, דבר שהוביל להפסדים כספיים. התביעה המקורית נדחתה על ידי קצין הפיצויים בצה"ל, וערעורים שהוגשו, לאחר מכן, נדחו אף הם. בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את התביעה, למעט תביעה נגד המדינה, בה נטען כי המערער שוחרר מהשירות בהערכה פסיכיאטרית שגויה, דבר שגרם לו לקושי במציאת עבודה. גם פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנקודה זו דחה את הטענה. טענותיו של המערער התמקדו בקביעה כי האבחנה הראשונית במהלך שירותו הייתה שגויה ובעלת השפעה מזיקה על חייו שלאחר הצבא. עם זאת, ערכאת הערעור, בראשות השופט י' טירקל, אישרה את פסקי הדין הקודמים, תוך שהיא מצטטת הוראות חסינות בחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה). בית המשפט קבע, כי מחלתו של המערער או החמרתה אירעו במהלך שירותו הצבאי ולפיכך הוא פטור מאחריות לפי סעיף 6 לחוק הנ"ל. יתר על כן, בית המשפט לא מצא כל ראיה התומכת בטענות המערער בדבר הפסד כספי או כי סעיף ההערכה הפסיכיאטרית היה שגוי. השופט טירקל התייחס גם לפסיקה קודמת, בעניין סנדור, שקבעה תקדים לפיו "העלמת עין" מצד אנשי מקצוע בתחום הרפואה יכולה להיחשב כהחמרה של מחלה. הלכה זו, או תקדים משפטי, הוחלה על המקרה הנוכחי, חיזקה את חסינות המדינה ודחתה את תביעת הפיצויים. עוד הדגישה השופטת כי טענות המערער נעדרו ראיות מספיקות, במיוחד בכל הנוגע לסעיף השחרור השגוי הנטען וחוסר היכולת למצוא תעסוקה כתוצאה מכך. הערעור נדחה לאחר מכן, והמערערת חויבה לשאת בהוצאות המשיבים. השופטים צ.א. טל וט' אור הסכימו עם ההחלטה.