ה"פ 746/06

תקציר

המבקשת ביקשה פסק דין הצהרתי לפיו קיימת התיישנות על דו"ח תנועה בגין נהיגה במהירות מופרזת, דבר שמנע את חידוש רישיון הנהיגה. היא טענה לאי קבלת הדו"ח וטענה כי הן העבירה והן העונש קצובים בזמן. המשיב טען כי על המבקש לבחור בין תקיפת ההרשעה לבין גזר הדין, וכי מדובר בעבירה שאינה עוון ולא בעבירת סיכום, ולכן תקופות ההתיישנות הן 5 ו-10 שנים, בהתאמה. בית המשפט קבע כי אין לו סמכות לדון בתביעות הקשורות לביטול ההרשעה, אשר צריכות להידון בבית משפט לתעבורה. בית המשפט מצא כי מדובר בעבירה של עוון, וטענותיו של המבקש בדבר אי קבלתו לא גברו על חזקת מסירת הדו"ח. באשר לתקופת ההתיישנות על העונש, קבע בית המשפט כי דרישת התשלום החוזרת ונשנית איפסנה את תקופת ההתיישנות, שלא תמה. לפיכך, הקנס נותר בתוקף, ורשות הרישוי סירבה כדין לחדש את רישיונו של המבקש ללא תשלום. עם זאת, בית המשפט מתח ביקורת על התנהלות הרשות בכך שלא הזהירה את האזרחים מראש על חידושי רישיון והציע לשקול שינויים. הבקשה נדחתה, והמבקש חויב בתשלום הוצאות ושכר טרחת עורך דין.