ת"א 1528/99

תקציר

במקרה זה נתבעה עיריית ירושלים על ידי יזדי יורם, בעל מבנה בירושלים, על כך שהניח מיכל לפינוי אשפה בשטחו הפרטי ללא אישור וגרם לו נזקים. בית המשפט מצא כי העירייה אכן הניחה את המכולה והמבנה הסובב אותה בשטחה של התובעת ללא הצדקה משפטית. המכולה והמבנה חסמו את הגישה לשניים מתוך שלושה מקומות חניה שיועדו למבנה על פי תוכנית בניין העיר, וגרמו לנזקים סביבתיים בשל ריחות אשפה וזיהום חזותי. עם זאת, בית המשפט מצא גם כי התובע ביקש תחילה את הצבת המכולה, ולאחר מכן שינה את דעתו ודרש את הסרתה. העירייה התעלמה מבקשותיו. באשר לחסימת החניות, פסק בית המשפט לתובע סך של 40,000 ₪ כפיצוי בגין אובדן מקום חניה אחד, וקבע כי התובע לא הצליח להוכיח את טענותיו בדבר אובדן שני המקומות האחרים. בית המשפט ביסס את חישובו על עלות החניה בסמוך לנכס. באשר לנזק סביבתי, פסק בית המשפט 31,200 ₪ כפיצוי בגין נזק לא ממוני עקב המטרד שנגרם על ידי המכולה. סכום זה חושב על ידי אומדן הנזק החודשי הלא ממוני שנגרם לתובע, שכלל ריחות, זוהמה ורעש. בסך הכל הורה בית המשפט לעירייה לשלם לתובע 71,200 ₪ בתוספת ריבית עד לתשלום בפועל. בית המשפט מתח ביקורת על התנהלות שני הצדדים וסירב לפסוק לעירייה את שכר טרחת עורך הדין של הנתבע למרות שדחה את מרבית טענות התובע, תוך שהוא מביע מורת רוח ממעשיה הבלתי חוקיים של העירייה והתעלמות מפניות התובע.