ת"פ 4323-03-23

תקציר

הכרעת הדין מפרטת את חומרת העבירה שביצע הנאשם, תוך שימת דגש על הפגיעה בזכות הקניין והפרת האמונים בין העובד למעביד, במיוחד כאשר הנפגע הוא קשיש פגיע. השופט מפנה למספר מקרים קודמים כדי להדגיש את האופי הנתעב של פגיעה בחסר ישע ואת הצורך בענישה מחמירה כדי להרתיע מפני מעשים כאלה. נבחנת מדיניות הענישה המקובלת, תוך הצגת מגוון גזרי דין מתיקים קודמים, לרבות החלטות בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי. הכרעת הדין עוברת לעסוק בשאלת מצבו הנפשי של הנאשם וקרבתו להתיישנות האחריות הפלילית, שהיא נדבך מרכזי בקביעת העונש. טענת הנתבע לסהרוריות ולהפרעה נפשית נבחנת על סמך חוות דעת של פסיכיאטרים. השופט מסכם כי הנאשם לא הוכיח את הקרבה כדי להיות זכאי לאחריות פלילית, ומציין כי הראיות אינן תומכות בטענה לסכיזופרניה, והמעשים לא בוצעו תוך כדי הליכה מתוך שינה, שכן הם הפגינו הכרה מלאה. כן נלקחות בחשבון הנסיבות שאינן קשורות לעבירה, לרבות היעדר עבר פלילי של הנאשמת, מצבה האישי כזרה בישראל והנזק שמאסר יגרום לה ולמשפחתה. השופט לוקח בחשבון את תקופת המעצר בפועל והפיקוח האלקטרוני, ומחליט כי יש להציב את הנאשם בחלק העליון של טווח העונש. בסופו של דבר, נגזרו על הנאשמת 12 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרה הקודם, שבעה חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 10,000 ₪ שישולם למתלוננת. ביצוע עונש המאסר על תנאי כדי לאפשר לסנגור לשקול צעדים נוספים, בתנאי שהאמצעים המגבילים הנוכחיים יישארו על כנם. השופט מסיים בהכרה בקושי שבהכרעת הדין בשל נסיבותיו הייחודיות של המקרה.