בש"פ 631/22

תקציר

בבחינת עניינו של יאסר החליט בית המשפט לקבל את הערעור ולהחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לבחינת חלופות מעצר. ההחלטה נסובה על סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי, הקובע כי אין לעצור נאשם ללא ראיות לכאורה לאשמתו ואם אין חלופה הולמת למעצר. בית המשפט בחן את חוזק הראיות, ובפרט את זיהוי הקול של קצין משטרה שקשר את יאסר לשיחות הטלפון הקשורות לעבירות המיוחסות לו. עם זאת, זיהויו של הקצין לא הוסבר כראוי ונעדר תמיכה ראייתית, כגון היכרות ארוכת טווח עם קולו של יאסר או ניתוח מעבדה. בנוסף, הכחשתו החלשה והבלתי ודאית של יאסר בדבר היכרותו עם מספר טלפון ספציפי לא עמדה ברף הראייתי של המשפט הפלילי, שכן אין די בשתי ספרות בלבד במספר טלפון כדי לבסס זיקה מוצקה. השימוש בשם פרטי בשיחות ובהנחות המבוססות על תצפיות משטרתיות אינו מזהה את יאסר באופן חד משמעי. נוכח היעדר ראיות, מצא בית המשפט לנכון לבחון מחדש חלופות מעצר, והדגיש כי הראיות לכאורה אינן משכנעות מספיק כדי למנוע שיקול כזה. לפיכך התקבל הערעור, ובית המשפט המחוזי מונחה לבחון מחדש תוך התמקדות בחלופות מעצר אפשריות כדי להפחית כל סכנה פוטנציאלית שעלולה להיווצר מיאסר להציע. עד להערכה מחודשת זו, יאסר עדיין עצור, אך ההחלטה מאפשרת בחינה יסודית ושוויונית יותר של מצבו.