ע"פ 1969/22

תקציר

בהחלטת בית המשפט נדחה ערעורו של אבישי בן דוד, שאישר את הרשעתו בניסיון רצח הקשור להנחת מטען מאולתר מתחת לרכבו של שחקן הכדורגל קובי מוסא. בית המשפט דחה את טענתו של בן דוד כי יש לראות באישומים נגדו מעשי הפחדה ולא כוונה להרוג. בית משפט קמא הגיע למסקנה כי אופיו של מטען החבלה רב העוצמה בו נעשה שימוש, שכלל חומר נפץ מסוג TNT וחומרי נפץ אחרים, מצביע על כוונה ברורה להרוג את מוסא, שכן היה בו פוטנציאל לגרימת נזק משמעותי או מוות. בית המשפט הדגיש את שתיקתו של בן דוד במהלך משפטו וחקירתו, ופירש אותה כהודאה משתמעת באשמה. בנוסף, הררי, שערער על עונשו בגין מעורבותו בקשירת הקשר עם בן דוד, נמצא אשם גם על סמך האזנות סתר וראיות מעקב שהוכיחו את חלקו בתכנון וביצוע המעשה. גם ערעורו נדחה, כאשר בית המשפט קבע כי אין ספק סביר במעורבותו, למרות טענותיו כי לא היה מודע למעשיו של בן דוד. בית המשפט ציין כי הררי השתמש בשפת קוד בשיחות, והצביע על שותפותו לפשע. שני המקרים משקפים את חומרת העבירות, כאשר בן דוד נידון ל-15 שנות מאסר והררי ל-10 שנים, תוך הדגשת חומרת דעתו של בית המשפט כלפי התנהגויות עברייניות מסוג זה וחוזקן של הראיות הנסיבתיות. בית המשפט התייחס ודחה את הטענות השונות בדבר פגמים פרוצדורליים או חקירתיים וחששות מפני אכיפה בררנית. כתוצאה מכך, הן ההרשעות והן גזרי הדין שלהן אושרו, מה שהדגיש את עמדת בית המשפט נגד פשעים אלימים הכוללים חומרי נפץ.