ע"א 6581/96

תקציר

פסק הדין מתייחס לשני ערעורים אזרחיים הנובעים ממחלוקת בהליך מכרזי לבחירת כרטיס חניה אלקטרוני שישמש ככרטיס חניה לאומי בישראל. המערערת בערעור אזרחי מס' 7247/96 היא החברה הכלכלית והכלכלית, שבשליטת מרכז השלטון המקומי. הם ביקשו להחליף דוחות חניה מנייר בדו"חות אלקטרוניים ופרסמו מודעה המזמינה חברות להציע פתרונות. המערערת בערעור אזרחי מס' 6581/96 היא גניס, אחת החברות שהשתתפו בהליך. המשיבה בשני הערעורים היא איזי פארק, חברה משתתפת נוספת, אשר עתרה לבית משפט קמא בבקשה להכריז על ההליך כמכרז ולחייב את החברה הכלכלית והכלכלית להשלים אותו ככזה. בית משפט קמא נעתר לעתירה והוביל לערעורים אלה. דעת הרוב, השופטת טל, קבעה כי ההליך, משלב בחינת הצעותיהם של ארבעת המשתתפים הנותרים, מהווה הליך מכרזי. הם הדגישו כי המאפיין המהותי של מכרז הוא "תחרות מאורגנת", יצירת מסגרת שבה הצעות מתבקשות, נבחנות ונבחרות באמצעות תחרות חופשית תוך שמירה על שוויון והגינות. במקרה זה, היה ברור למשתתפים כי התהליך יוביל לבחירת כרטיס זוכה ללא צורך במכרז נוסף. למרות שלא מדובר במכרז "פורמלי" עם פרטי מוצר מוגדרים מראש, התחרות עדיין כללה בחירת המכשיר היעיל ביותר התואם את הפרמטרים הנתונים. השופט טל דחה את הטענה בדבר שינויים רטרוספקטיביים בקריטריונים, ולא מצא ראיות להעדפה כלפי איזי פארק. השופט גולדברג, בחוות דעת חולקת, טען כי השלבים הראשונים של ההליך נעדרו את הספציפיות ואת הקריטריונים שנקבעו מראש הדרושים למכרז. לדבריה, התחרות לא הבטיחה את מספר ההצעות המקסימלי, ולא מילאה את חובת האינטרס הציבורי של שימוש ראוי בכספי ציבור. היא הדגישה כי מדובר יותר בניסוי או משא ומתן מאשר במכרז, מה גם שהחברה המנהלת אותו אינה מחויבת לדיני המכרזים. בסופו של דבר, אישר בית המשפט העליון בדעת רוב את החלטת בית המשפט קמא, ואישר כי מדובר במכרז ויש להשלימו ככזה. לפסק הדין השלכות על הבנת סוגי המכרזים השונים והחובות המוטלות עליהם כלפי גופים ציבוריים.