ע"א 2457/14

תקציר

פסק הדין הנדון עניינו במחלוקת על שכר טרחה ובעלות במקרקעין, כאשר המערער, עורך דין במקצועו, הגיש תביעות נגד המשיב. התביעה הראשונה ביקשה תשלום שכר טרחת עורך דין שלטענת המערער מגיע לו בגין ייצוג המשיב בתביעה אזרחית. תיק זה הועבר פעמיים לשופט אחר, תחילה בשל מינויו של השופט המקורי לבית משפט אחר, ולאחר מכן בשל הטיה לכאורה של השופט השני. השופטת השנייה קבעה מועדים חדשים לשמיעת הראיות, שהמערערת ניסתה לעכב, והגישה בקשה לשופטת לפסול את עצמה בעילה של משוא פנים. בקשה זו נדחתה, מה שהוביל את המערער להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר דחה אף הוא את הבקשה ומתח ביקורת על המערער על בזבוז זמן שיפוטי וניסיון לעכב את ההליכים. כן הגיש המערער תביעה נוספת בה ביקש סעד הצהרתי וצו להשבת רכוש שבבעלות המשיב, אשר בית המשפט דחה אותה. המערערת ערערה גם על החלטה זו וביקשה עיכוב הליכים בתביעה המקורית עד לשמיעת הערעור, שגם הוא נדחה. ערעורו הבא של המערער לבית המשפט המחוזי, יחד עם בקשה שנייה לפסילה, על יסוד ניגוד עניינים לכאורה של השופט, נדחה אף הוא. השופט קבע כי ניתן להעלות את טענותיו של המערער בהליך הערעור הרגיל וכי חששותיו בדבר משוא פנים של בית המשפט הם סובייקטיביים וחסרי תימוכין. המשיב טען כי המערערת נוקטת בטקטיקות שיהוי וביקש הוצאות ואגרות, אשר פסק בית המשפט למשיב. ההחלטה מחזקת את פסיקת הערכאה הנמוכה יותר, משבחת את בית משפט השלום על קביעת לוח הזמנים היעיל, ומדגישה את הצורך לאפשר לתביעה שבפניו להתנהל, תוך שהיא מורה למערערת לכסות את הוצאות המשיב והוצאות נוספות בגין שיהוי שיפוטי. החלטה זו ניתנה ב-5 באוגוסט 2014, ללא עיכובים נוספים.