ע"א 22383-06-23

תקציר

פסק הדין מקבל את הערעור ופוסק לטובת המערער. הטענות העיקריות שהעלה המשיב בדבר דחיית הערעור בעילה של התיישנות אינן מתקבלות, שכן ההסכם משנת 2010 שנחתם בין שני המשיבים מאפס את תקופת ההתיישנות. גם טענות המשיב כי התשלומים ששילם המשיב האחר לאחר שנת 2010 אינם נוגעים לו נדחות, שכן שני המשיבים נטלו את ההלוואה יחדיו והתשלומים ששילם המשיב האחד מהווים הודאה בחוב של האחר. הסכום שחבו המשיבים למערערת נכון לשנת 2010 עומד על 115,200 דולר על פי ההתחייבות הברורה הנזכרת בהסכם משנת 2010, חרף חוסר הבהירות בהסכם עצמו. עוד קובע בית המשפט כי על המשיב השני, שניסה לטעון כי יש לחייב אותו רק במחצית החוב מסיבות שונות, לשלם את מלוא החוב. חוב זה, בסך 400,300 ₪, יקוזז מהסכום שכבר שולם על ידי המשיבים, המחושב כ-104,800 ₪, כך ש-295,500 ₪ ישולמו על ידי המשיב השני למערערת. סכום זה ישולם בתוך 30 יום בתוספת תשלום של 10,000 ₪ כולל מע"מ, והפיקדון של המערערת יוחזר.