ע"פ 10031/05

תקציר

עניינו של פסק הדין בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת, אשר מצא את המערער אשם בתקיפה בנסיבות מחמירות בניגוד לסעיפים 333 ו-335(א)(1) לחוק העונשין. כתוצאה מהתקיפה נדקר הקורבן, אולג אומוטוב, מספר פעמים בחזהו ובידו. עיקר טענתו של הערעור נוגעת לזיהויו של המערער כמבצע העבירה. פסק דינו של בית המשפט המחוזי התבסס על עדותו של הקורבן, שאוששה בראיות אחרות. מנגד, טענה ההגנה כי המשיב לא הצליח להוכיח את אשמתו של המערער מעבר לספק סביר, וטענה כי הליך הזיהוי היה פגום שכן הוא נערך באמצעות מסדר זיהוי מצולם ולא פנים אל פנים. לטענת ההגנה, הדבר לא הביא בחשבון את חבלות הפנים הייחודיות של המערער, שהיו יכולות להוביל לזיהויו. בנוסף, ההגנה הטילה ספק באמינות זיהוי הקורבן לאור התאורה הלקויה והאופי הכאוטי של סביבת האירוע. כן הצביעו על סתירות בעדות הקורבן ועל כישלונם של עדי ההגנה לזהות את המערער. עם זאת, ערכאת הערעור דחתה את הערעור, מצאה הצדקה לשימוש במסדר זיהוי מצולם בנסיבות העניין והסכימה עם הערכתו של בית המשפט המחוזי את ראיות הזיהוי ואת ממצאי העובדות והמהימנות שבהן. בית המשפט הדגיש את הגישה הדפרנציאלית כלפי ממצאיו של בית משפט קמא, אשר היה בעמדה טובה יותר להעריך את הראיות ואת עדויות העדים ממקור ראשון. עוד ציין בית הדין לערעורים כי החלטת המשיב שלא לזמן עדים מסוימים אינה פוגעת בטענת ההגנה ואינה פוגעת במהימנות ראיותיהם. בסופו של דבר, אישר בית המשפט לערעורים את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, הרשיע את המערער בתקיפה בנסיבות מחמירות וגזר עליו שישה חודשי מאסר בפועל, ועוד 18 חודשי מאסר על תנאי.