פש"ר 30691-09-15

תקציר

הדיון נסוב סביב ביטול מענק שנתן חייב לגרושתו במסגרת הסכם הגירושין ביניהם, בנוגע להעברת הבעלות במחצית מדירתו אליה. הנאמן ביקש לבטל את ההענקה בשם נושיו של החייב, לפי סעיף 96 לפקודה, בטענה כי החייב פשט רגל והתקיימו התנאים לביטול המענק. בית המשפט בחן האם המועד הקובע לבחינת המענק הוא יום חתימת הסכם הגירושין או מועד רישום הזכויות בדירה על שם גרושתו, והגיע למסקנה כי מועד חתימת ההסכם הוא המועד הרלוונטי לבדיקה. לאחר מכן בחנה השופטת האם החייב יכול היה לפרוע את חובותיו בעת חתימת ההסכם, ומצאה כי למרות שלחייב היו חובות, הם לא היו גבוהים במיוחד וההתנהלות הפיננסית הייתה ידועה ומוכרת, מה שמעיד על כך שהחייב אינו חדל פירעון. כמו כן, התייחסה השופטת לתום ליבה של האישה לשעבר ולתמורה שניתנה בהסכם הגירושין, וקבעה כי הסכם הגירושין היה אמיתי ונועד לסיים את מערכת היחסים המורכבת בין הצדדים, בשקלול החובות והזכויות, וכי גרושתו לא ידעה על קשייו הכלכליים של החייב. עוד ציינה השופטת כי התמורה שנתנה גרושתו הייתה סבירה בנסיבות העניין וכי יש לכבד את ההסכם. לבסוף, השופטת ציינה כי גם אם מועד הרישום נחשב למועד הקובע והחייב היה חדל פירעון באותה עת, זכויותיה של האישה לשעבר בדירה יגברו על זכויות הנושים בשל הלכת אהרונוב, המקנה זכויות "מעין קנייניות" לרוכשים. לפיכך החליטה השופטת כי יש לדחות את בקשת הנאמן לבטל את ההענקה, מבלי לגבות הוצאות כלשהן ממי מהצדדים.