ת"א 345/00

תקציר

התובע, נהג אוטובוס מטעם הקואופרטיב הנתבע, הגיש תביעה לפיצויים בגין פציעות שנגרמו לו בשתי תאונות עבודה בשנים 1993 ו-1994. התאונות גרמו לכאורה לנכות לצמיתות בברכו הימנית של התובע. עם זאת, השופט מצא כי התובע לא הביא ראיות משכנעות לנסיבות התאונה הראשונה וכי היא לא נגרמה כתוצאה משימוש ברכב מנועי, כנדרש בחוק. באשר לתאונה השנייה, השופט לא קיבל את גרסת התובע לאירועים בשל סתירות בעדותו. כמו כן, השופטת הטילה ספק בקשר הסיבתי בין התאונות לבין נכותו של התובע, וציינה כי גם פגיעות מאוחרות יותר בברכו של התובע ובעיות בריאותיות נוספות תרמו לנכותו. השופט הגיע למסקנה כי נכותו של התובע נבעה משתי התאונות, כאשר התאונה הראשונה היוותה שליש והתאונה השנייה היוותה שני שלישים. עם זאת, השופט קבע כי יש לדחות את תביעת הפיצויים של התובע. החלטה זו התבססה בעיקרה על הקביעה כי היקף הפיצוי בגין שתי התאונות אינו עולה על התגמולים שקיבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי, אשר המעסיק הנתבע לא יכול היה לעלות עליהם. בנוסף, נמצא כי התובע לא הצליח לבסס את אמיתות טענותיו, והתאונות לא נחשבו לתאונות דרכים כהגדרתן בחוקים הרלוונטיים. משכך, דחתה השופטת את תביעת התובע והורתה לו לשלם לנתבעים 20,000 ₪ בתוספת מע"מ.