ב"ל 60807-11-22

תקציר

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו, בראשות השופטת אופירה דגן-טוכמכר, התייחס לשאלה הקריטית האם יש להכיר במחלת סוכרת ממנה סבל התובע כפגיעה בעבודה. התיק, B.L. 60807-11-22, נסמך על טענת התובע כי אירוע חריג בעבודה ב-12 באוגוסט 2020, במהלך ניסוי טיל החץ, הוביל לסוכרת שלו. הניתוח של בית המשפט נסב סביב המסגרת המשפטית שנקבעה להגדרת תאונת עבודה והקשר הסיבתי שלה לפגיעה, במיוחד כאשר מדובר במצבים כמו סוכרת שיש להם מנגנון פתופיזיולוגי שונה מאירועים לבביים או מוחיים. **עקרונות משפטיים וחידושים שנדונו:** * **הגדרת תאונת עבודה:** בית המשפט הפנה לסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשמ"ה-1985, המגדיר תאונת עבודה כאירוע שהתרחש במהלך העבודה וכתוצאה ממנה. סעיף 83 מוסיף ומבהיר כי תאונה במהלך העבודה היא בחזקת עבודה אלא אם הוכח אחרת, למעט גורמים שאינם חיצוניים בהם השפעת העבודה פחותה משמעותית מגורמים אחרים. * **קשר סיבתי בתביעות נפגעי עבודה:** הניתוח התעמק בפסיקה המבוססת בנוגע לקשר הסיבתי הנסתר בין אירועים הקשורים לעבודה לבין פגיעות גוף, בעיקר בהקשר של אירועי לב/מוח. * לגבי אירועי לב/מוח, הפסיקה מחייבת הוכחה של **אירוע חריג** שהתרחש זמן קצר לפני האירוע לצורך הכרה כתאונת עבודה. * הגדרה זו של "חריג" או "חריג" הורחבה כך שתכלול גם אירועים "מיוחדים", במיוחד כאשר קיים ספק לגבי מידת החריגה, מה שעשוי להצדיק מינוי מומחה רפואי. * בחינת אופיו החריג של אירוע היא **סובייקטיבית**, תוך התמקדות בהשפעתו על המבוטח הספציפי, אך הערכה סובייקטיבית זו חייבת להיות מעוגנת בראיות **אובייקטיביות**. הצהרתו של התובע עצמו אינה מספקת. * **יחסי גומלין** קיימים בין מידת החריגה משגרת העבודה ועוצמת האירוע, לבין מידת ההוכחה הנדרשת. סטיות קיצוניות יותר עשויות לדרוש ראיות אובייקטיביות פחות מחמירות. * **הבחנה במנגנוני סיבתיות לסוכרת:** חידוש משפטי מרכזי במקרה זה הוא ההכרה המפורשת של בית המשפט במנגנון הפתופיזיולוגי השונה של סוכרת בהשוואה לאירועי לב/מוח. * בניגוד לאירועים לבביים שבהם הקרבה הזמנית בין הלחץ לאירוע היא קריטית, הופעת סוכרת (סוג 1 או סוג 2) אינה דורשת קרבה זמנית כה קרובה בין "גורם טריגר" מלחיץ לבין האבחנה. * בית המשפט הכיר בקושי להחיל את הכללים שנקבעו לשבץ מוחי/אירועים לבביים על סוכרת**, בהתחשב בכך שפער הזמן בין אירוע טריגר להופעת הסוכרת יכול להיות שבועות או חודשים, מה שמקשה על איתור "טריגר" ספציפי ויצירת קשר סיבתי ברור באמצעות התיעוד הקיים. * **אתגרים בקביעת קשר סיבתי לסוכרת:** * בית המשפט הדגיש את ממצאי "ועדת רפפורט" והמועצה הלאומית לסוכרת, שציינו כי בעוד שלחץ נפשי *עשוי* להוות גורם טריגר לסוכרת, ישנם קשיים משמעותיים בקביעת מסקנה גורפת בשל האתגרים בהערכת עוצמת הלחץ והזמן שחלף בין האירוע להופעת המחלה. * היעדר הנחיות קבועות או סטנדרטים ברורים לסיבתיות סוכרת, כפי שצוין בהקשר של מקרה "קומפורט" ואי הקמת ועדת מעקב, פירושו כי **יש לבחון כל מקרה לגופו**. * **טענות התובע והערכת בית המשפט:** * התובע טען כי בדיקת החץ הייתה אירוע "מיוחד", הנתמך בהתכתבות אובייקטיבית המעידה על לחץ וטיפול רפואי לאחר מכן. הוא הפנה לפסיקה (ע"א 55868-03-24 פני ביטון נ' המוסד לביטוח לאומי) כדי להצדיק מינוי מומחה. * הנתבע טען מנגד כי התובע לא הוכיח "אירוע מקרי" בזמן ובמקום מוגדרים אלא מתח מתמשך, וכי הבדיקה הייתה שגרתית. הם גם טענו כי חלוף הזמן בין האירוע לטיפול הרפואי ניתק את הקשר הסיבתי. * בית המשפט קיבל את הטענה כי ניסוי החץ היה אירוע "מיוחד" ולא שגרתי, על סמך פרסומו ועדותו של התובע על המתח וההתרגשות. עם זאת, הוא **לא מצא ראיות מספיקות כדי לסווג אותו כאירוע מלחיץ "חריג"** בהקשר של גורמי לחץ חריפים המוכרים בפסיקה. בית המשפט ציין כי החשש מכישלון הניסוי אינו דומה לחשש מאלימות פיזית, ואחריותו של התובע לכישלון לא הוכחה באופן סופי. * בית המשפט בחן גם את הראיות האובייקטיביות שהציג התובע, ומצא כי הודעת וואטסאפ שנשלחה יום לאחר האירוע, המתייחסת לעצבנות, לא הוכיחה מספיק לחץ "בזמן אמת" ביום הניסוי ויוחסה לאי התקשרות להוריו. * בית המשפט הגיע למסקנה כי הוא אינו יכול, בהיעדר פסיקה ברורה לסוכרת, לקבוע כי ניתן לזהות רק אירוע מלחיץ חריג או שפער הזמנים מונע קשר סיבתי. **מסקנה על חוות דעת מומחה:** בית המשפט, שהכיר במורכבות שבקביעת קשר סיבתי לסוכרת בהיעדר הנחיות ספציפיות, קבע כי השלכות האירוע - האם הוא מוגדר כ"מיוחד" לעומת "חריג", והשפעת הזמן שחלף בין האירוע למחלה - מחייבות בירור באמצעות חוות דעת של מומחה רפואי**. החלטה על מינוי מומחה רפואי נדחתה להחלטה נפרדת.