ת"א 29751-05-13

תקציר

התיק נסוב סביב זכויות הדיירות המוגנת של דירה בירושלים. התובעים, יורשיו של בעל הדירה, מבקשים להוכיח כי זכויות אלה פקעו עם מותו של הדייר המוגן, אביו של הנתבע, וכי לנתבע אין כל טענה לזכויות אלה. הנתבע טוען כי הוא זכאי להמשיך ולהתגורר בדירה שכן התגורר בה במשך חצי שנה לפני מות אביו ולא היה לו מקום מגורים אחר. השופט פוסק לטובת התובעים וקובע כי הנתבע לא הביא ראיות מספיקות להוכחת טענתו. השופטת מדגישה כי נטל ההוכחה מוטל על הנתבע, אשר עליו להוכיח כי הוא עומד בתנאים הקבועים בסעיף 20 לחוק הגנת הדייר. על פי הראיות שהוצגו, הנאשם לא התגורר בדירה בעת פטירת אביו, שכן היה לו בית מגורים אחר בצפת, ושהותו הזמנית בירושלים לא היוותה מגורים בה. יתר על כן, הנתבע נמנע מלהביא עדים כלשהם, כגון אשתו, ילדיו או גב' יונה שריאן – אישה שהתגוררה לכאורה עם הדייר המנוח – לתמיכה בטענתו, דבר המעלה ספק לגבי אמינותו. משכך, מצהירה השופטת כי זכות הדיירות המוגנת של האב המנוח לא הועברה לנתבעת ונעתרת לבקשת התובעים למתן צו מניעה קבוע, האוסר על הנתבע להיכנס או לאכלס את הדירה, למעט ביקורים, כל עוד גב' שריאן מתגוררת בה. הנתבע חויב לשאת בהוצאות התובעים ובשכר טרחת עורך דין, בסך 10,000 ₪, בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.